"הו תן לי אותו, בן כלבא שכמוך, תן לי אותו, אהרוג אותך אם תפסיק.
מי הוא האיש שלך?
אתה הוא האיש שלי, אתה תן לי אותו, תן לי אותו, תן לי אותו.
אין אחד שיכול לעשות לך כמוני.
אין אף אחד, אף אחד, אתה פשוט מכונת דפיקה ימחשמך.
זו ההחלקה הממושכת של בטן מול בטן.
אני אוהב לך יותר חזק מכל אדם בעולם.
בטח, ילדון, בטח.
אני פשוט מכונת דפיקה ישנה. (הך... בו... בשוט! הך... בו... בשוט!)"
הפיסקה הזאת לקוחה מהספר "העירומים והמתים" שכתב נורמן מיילר . הספר תורגם מאנגלית ע"י חיים גליקשטיין. הוצאת זמורה ביתן הדפיסה את הספר ב-1980. חולפות כמה שנים, הספר עובר תירגום מחודש. אופי הפיסקה משתנה מעט.....
"אה, תכניס לי את זה, מנוול, תכניס לי את זה, אני אהרוג אותך אם תפסיק.
מי הגבר שלך?
אתה הגבר שלי, אתה מכניס לי את זה, מכניס לי את זה, מכניס לי את זה.
אין אף אחד שיכול לזיין אותך כמוני.
אין אף אחד, אף אחד, אה, אתה פשוט מכונת זיון לא נורמלית.
ההחלקה הארוכה של בטן כנגד בטן.
אני אוהב אותך יותר מכל גבר שאהב אותך פעם.
כן, בייבי, כן.
אני פשוט מכונת זיון ישנה. (תרביץ...בשוט...הזה! תרביץ...בשוט...הזה!)"
בן הכלבא הופך למנוול, האיש הופך לגבר. היא רוצה שהוא יכניס לה את זה (קודם, בקשה שיתן לה אותו). פעם הוא עשה לה. עכשיו, הוא מזיין אותה. מכונת הדפיקה הפכה למכונת זיון, ובשוט, מרביצים.
המיניות מתבגרת, עם הזמן. השפה מקרבת בין הסיפור למציאות, בין האישה לגבר, בין המעשה לזיון.
לפני 16 שנים. 16 באוקטובר 2008 בשעה 9:58
