אחת לא מהחברה

הערה בדבר הלשון החגיגית / יאיר הורוביץ

יש והמילים עומדות על הראש.
יש והן עומדות זקופות.
אני עומד על הקרקע
אבל בראשי סיעת ציפורים נעלמת בשמים, שוקעת
במעבה העיניים העצומות, וכמטוס סילון
מותירה אך שובל סמוי, סליל חוט
שאינו אלא הסכין המעווה את הפנים,
החבל הכרוך, החומה לפנים חומה המחניקה.
לפתע, מתוך עיי המפולת,
ציץ רך עין, ציפור יפת תואר, חסרי תנועה
ובכל זאת פורחים
כחלום, כאדמה דשנה המיטיבה עצמה מתוך עצמה
ואוספת אל רגביה את דגת הים ועוף הרקיע
ואת הפרי העסיסי והרקוב למינהו יחדיו.