לפני חודש. 9 בנובמבר 2024 בשעה 1:44
שוב זאת תקופה של גאות בחיי
הגיגי ג'וני
הרגעים האלו בחיים שבהם אתם פוגשים אמת קטנה ופשוטהלפני 3 חודשים. 14 בספטמבר 2024 בשעה 0:17
"האיש המאוכזב שהשליך את עצמו לרחוב מדירה בקומה העשירית, כשנפל, החל לראות מבעד לחלונות את החיים הפרטיים של שכניו, טרגדיות ביתיות, פרשיות אהבה סודיות, רגעי אושר חולפים שלא שמע מעולם. כך, שברגע שראשו מנופץ על מדרכה ברחוב הוא שינה לחלוטין את השקפתו על העולם והשתכנע שהחיים שנטש לנצח דרך הדלת הלא נכונה היו שווים לחיות."
גבריאל גרסיה מארקס
לפני 4 חודשים. 29 ביולי 2024 בשעה 14:34
גם אתם נתקלתם בשולטות עם גישה כזאת?
”Put me on a pedestal and I'll only disappoint you.
Tell me I'm exceptional, I promise to exploit you.
Give me all your money, and I'll make some origami, honey.
I think you're a joke, but I don't find you very funny.”
לפני 4 שנים. 5 באוקטובר 2020 בשעה 1:32
"בעולם הזה כולנו חיים על סיפונה של ספינה שהפליגה מנמל שאיננו מכירים אל נמל שאיננו יודעים איזה הוא; חייבת להיות לנו זה כלפי זה אדיבות של נוסעים." פרננדו פסואה.
לפני 4 שנים. 20 בספטמבר 2020 בשעה 17:30
https://www.pornhub.com/view_video.php?viewkey=ph5e0aade7baa52
לפני 5 שנים. 22 בינואר 2019 בשעה 23:56
הכלוב הוא סוג של מחבוא גלוי.
לא מעט אנשים מוצאים את עצמם כאן כי בכלוב הם נותנים דרור לסטיות, לנטיות, למשיכות ולסודות הכמוסים שלהם.
אך ברגע שאלה הופכים לאמיתיים מדי, הרבה מאיתנו מתכנסים בתוך עצמם ובורחים חזרה לעולם הונילי.
כך, שואלים את עצמנו אם אנחנו יותר וניליים או יותר בדסמיים וממשיכים לחיות במין לימבו שבין לבין.
כשהעולם הונילי משעמם אותנו אנחנו מוצאים מפלט בכלוב.
כשהבדס"מ הופך אמיתי מדי אנחנו בורחים חזרה לוניל.
מסרבים להבין שאחד הם, שני צדדים של אותו מטבע.
כשנגיע להשלמה, הפנמה ורוגע, מבלי להיבהל ולנוע בין מפלטים,
נמצא את מקומנו על הספקטרום.
לפני 6 שנים. 22 באפריל 2018 בשעה 18:04
להוריד את הבגדים ולעשות סקס זה קל,
אנשים עושים את זה כל הזמן.
אבל לפתוח את הנשמה שלך בפני מישהו
ולתת לו להיכנס למצבי הרוח שלך, למחשבות, לפחדים, לתקוות, לחלומות, לעתיד...
פה מתחיל העירום.
לפני 6 שנים. 19 בינואר 2018 בשעה 0:57
שיר הלל לסטראפון / ג׳וני
כְּשֶׁאַגַּנֵך מִתְנוֹעֵעַ הָלוֹךְ וָשׁוֹב
אֲנִי לֹא יָכוֹל שֶׁלּא לַחֲשׁוֹב,
אֵיך לְרָגַע זֶה בְּדִיּוּק פִּלַּלְתִּי
עוֹד הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁבְּפָנַיִך הִתְקַפָּלְתִּי.
אֵיך הַכֹּל קָרָה בִּמְהִירוּת הַבָּזָק
וְכָעֵת אֲנִי מִתְמוֹדֵד וּמַחֲזִיק חָזָק,
בְּעוֹד שֶׁלְּךָ עַל הַפָּנִים מְרוּחָה הַבָּעָה שֶׁל נַחַת
כְּשֶׁאַתְּ אֶת יַשְׁבָנִי בְּהֲנָאָה מְפַלָּחַת.
gif: http://78.media.tumblr.com/527948cc5d2a06cf76dc84f0557c76de/tumblr_p0jz4yHU0B1wplwk3o1_500.gif
לפני 7 שנים. 15 באפריל 2017 בשעה 12:21
לפני 7 שנים. 13 באפריל 2017 בשעה 23:46
לפעמים אני חושב שהעיר הזאת לא טובה לי.
מלא רעש, בלאגן, בלאגן טוב, בלאגן רע.
כל המקומות נראים בערב אותו הדבר.
כולם מבלים, נהנים, צוחקים ומחייכים חיוכים מזוייפים ואני מביט מהצד.
כאילו מתהלך בין פרופילי פייסבוק אנושיים שמחצינים רק את הטוב ואת המגניב שבחיים שלהם.
ואני?
מכירים את זה שאתם חולפים על פני שיירה ארוכה של נמלים?
פס שחור וארוך של המון נמלים חדורות מטרה שרצות מהר לאורכו.
כל נמלה יודעת בדיוק מה היא עושה, מאיפה היא באה ולאן היא הולכת.
אז אתם ממשיכים ללכת.
ופתאום קולטים נמלה אחת לבד.
היא מאותו הקן, היא שייכת, היא ביחד, אבל היא לבד.
שלא כמו הנמלים שבשיירה, היא לא בטוחה בשום דבר. היא אחת ששואלת שאלות.
היא הולכת צעד ימינה, עוצרת, בודקת, מהססת, חוזרת צעד שמאלה, לא בטוחה לאן כדאי להתקדם ולאן כל זה הולך.
הנמלה הזאת היא אני.