לוֹמֵד

אני לא מפחד מהמחר,

להתעורר לבד,

עם ים של זיכרונות.

אני לא מפחד מהבוקר,

הקפה היומי שלך

שתמיד אהבנו לחלוק אותו יחד

ואין יום שלא פתחת איתו את הבוקר.

אני לא מפחד מהלילה,

מהשעות המתות בהן אני יושב וחושב

כשהמחשבות בראש שלי על אלפיים קמ"ש

וכל דבר קטן מזכיר לי כמה ריק השארת מאז שעזבת.

***

אני כן מפחד מהיום

שבו אפגוש אותך

מתהלכת באיזה רחוב במרכז העיר 

הלב שלי ייעצר, אבל הרגליים שלי ירצו להמשיך לנוע

לא יישאר בי אוויר, לצד זה שיהיה לי הרבה מה לומר לך

אולי ארצה לחבק אותך, ואת בכלל תרצי להמשיך ללכת כאילו דבר לא קרה.

אני כן מפחד לתת

ללב שלי שוב להתאהב

ולא להצליח לשלוט בזה.