לביאה סגולה

-משלימה פוסטים מהחודש האחרון-

'מזמינה פיצה - מצטרף? ' אני כותבת לו בטיזינג. יודעת שהוא לא יגיע . שבועיים לתוך המלחמה זה כבר נהיה בדיחה. אני לא נוסעת אליו והוא לא אליי.

וכל יום מרגיש כמו שבוע ולא ידוע מתי כל החרא הזה יגמר .

בפיג'מה וקוקו מבולגן אני מסתובבת בבית ,מסדרת ,מנקה ובמטבח מעמיסה כלים למדיח .

פתאום- צלצול בדלת. מי מגיע בשישי בצהרים.

הגדולה פותחת את הדלת ואומרת 'שלום' ואני - מי זה ? מציצה בדלת. הוא עומד שם . גבוה וחתיך ,מחייך כי יודע שאני בשוק .

החיוך שלו מגיע לכל הגוף שלי שמפרפר מהתרגשות. ל'כפת לי שהילדות שם אני קופצת עליו..

יוווו באת ! באת לפה !!! באת אליי!!!

פגאסוס אגדי שכמוך.  פרשת את הכנפיים שלך ועפת עד לפה.... הוא עוטף אותי בחיבוק חזק ואני מרגישה שגם הוא נושם עמוק .געגועים עוברים במגע.  הגוף שלו והריח שלו והחיבוק שלו .

אני מכירה לו את הילדות גם מעבר לשיחת וידאו בממ'ד והן  מקבלות אותו בחיבוק . איזה כיף ומרגש . הוא בא ! 

אני נראית כמו סמרטוט ולא אכפת לי .

מארגנת שתיה ואנחנו יושבים במרפסת. מדברים ,נוגעים ,כאילו התראינו אתמול ,

לא מאמינה שהוא פה! הלב שלי נושם לרגע לרווחה. 

כשנהיה קריר והפיצה סוף סוף  הגיעה, יושבים כולם לאכול וזה כל כך טבעי שהוא פה . מרגיש הכי במקום.  הילדות מקשקשות כל הדברים שלהן והאוירה קלילה ונעימה. בראש עוברת לי מחשבה - חבל שלא הספקתי להכין לו כלום לאכול ומקווה שהפיצה תספיק ולא תזיק יותר מדי.

לושי והזוגי שלה מגיעים . חיבוקים מועכים. לא ראיתי אותם עוד מלפני המלחמה והתגעגעתי כל כך !! גם פה זה מרגיש לי טבעי  ואני שמחה שהוא פה. 

אחרי שהם הולכים הוא אומר שגם הוא תיכף יזוז ואני מוחה-  'בשום אופן לא! ' . 

והוא נשאר. נמעכים לנו מול הטלויזיה. איזה סרט אקשן שמצחיק את שנינו. פעמיים מוקפצים לממ'ד ויושבים להריץ צחוקים וסלפים עם הילדות.החדר שלי מבולגן כרגיל אבל לא אכפת לי העיקר להתכרבל איתו מתחת לפוך.

קשה להחזיק תשוקה שנמשכת כמעט שנה. ליטרלי. 

הגוף שלו שונה ,המגע ,העוצמות,הנשיקות,אני עסוקה בראש בהשוואות.

אבל מהר מאוד הוא מחזיר אותי לכאן ועכשו . תופס לי את הסנטר ומיישיר מבט,העיניים שלו מתכהות,זה מוזר ,מהפנט . הגוף שלי נכנס למצב רטט אבל הוא עוצר ,סופר ,מחזיק אותי על הקצה ,יודע שהוא משפיע עליי ברמה המנטלית וזה מטריף את שנינו.הוא מסיים לספור ומשחרר ,מאפשר לי להתפרק לו בין הידיים. 

הוא מקרב את הפה שלו לאוזן שלי ואני שומעת גם אותו לוחש לי תוך כדי שהוא מתענג מהעונג שלי. 

מכרבל אותי אל הגוף שלו ואני מתרגשת.פאקינג פגסוס פה במיטה שלי ..הקראש הבלתי מושג הזה. מי היה מאמין?..

השבת עוברת בכיף ורוגע ו...ואזעקות.בערב לושי מזמינה אליה למפגש ואני נוסעת לשם רועדת מפחד. הוא נוסע אחריי .זה הבטחון שלי. 

אחכ ממשיכה אליו.

בלילה יש אזעקות .

 הייתי בטוחה שיחטוף עצבים מהחרדות שלי אבל הוא מכיל ומרגיע .

ועוד יום עובר ברוגע ופתאום אפשר קצת לנשום.  כשאנחנו נפרדים בחיבוק ונשיקה ,אני לא יודעת מתי שוב נתראה . המשך השבוע ? סופו? ומה יקרה באמצע ? 

יהיו אחרות ? בודאי שכן . לא דיברנו על בלעדיות

לא דיברנו על זוגיות. הוא גם מתלבט ,המחשבות על 260 קמש

מפחד לפגוע בי . המשפט הזה כואב לי . שמעתי אותו בעבר. ונפגעתי.

הכל כל כך לא ברור.לא יציב ,לא ודאי.

השבוע שאחרי יעבור בסערה מבלבלת ולא ברורה.