שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
שלשום. יום חמישי, 30 ביולי 2026 בשעה 17:48

מסתכנת פה במושיות-יתר אבל בא לי לצעוק אהבה.

כן זאת שכל כך פחדתי ממנה

זאת שנוכחת 

זאת שמרגיעה מחשבות

זאת שמורידה קורטיזול

 

בא לי לצעוק  אהבה

כזאת שבאה בשקט,בנינוחות

כזאת של בית

של ארוחות משותפות

וטיולים לסופר 

או סיבוב רגלי בשכונה

או צפיה בסדרות

 

בא לי לצעוק אהבה 

של מבט מחויך ושובב 

של אחיזה חזקה

של חיבוק עוטף

של סקס מטורף

של משחקיות וחקירה וגילויים 

 

בא לי לצעוק אהבה 

כזו של חופש 

של בחירות

של רצון

של תקשורת פתוחה

של געגועים לעוד .

 

 

שלשום. יום חמישי, 30 ביולי 2026 בשעה 17:39

לפני שבוע חויתי גבר אחר 

זה הרגיש מוזר ,מענג ,מהנה ,אבל מוזר .

התלבטתי עם ללכת בכלל ,בגלל אנשים שהיו שם אבל זאוס אמר לי 'למה שלא תגיעי באנרגיות של לעשות מה שבא לך ושיקפצו לך כולן ? ' 

אז ככה הגעתי למסיבת בריכה 

 Woman on a mission

 שמתי עין על אחד הגברים בקבוצת וואטסאפ 

וכמו שתדר מסונכרן עם תדר - ברגע  שנכנסתי

והמבטים הצטלבו- זה כבר היה אבוד מראש . 

מינגלינג וחיבוקים לחברים קרובים, שיח גברי קצר ונחמד ,מוזיקה מושבחת ויאללה לבריכה .

אני שם עם פפראצי ואז רואה אותו נכנס  

Man on a mission

 ניגש ישר אליי בלי שום פלירטוטים.

מתקרב ונוגע ואני מתמסרת

למרות שהמיינד שלי מתעורר ומתחיל עם ה 'מה את עושה?' 

ואני אומרת לי 'סתמי' .

נשכבת במים והוא מחזיק בי ומזיז אותי מכאן לשם  ומלטף את הגוף .

הענינים  מתחממים והידיים נשלחות והגוף נצמד 

ויש במה לגעת! 

עוד אנשים נכנסים למים ואני שומעת קשקושים וצחוקים .

אני אספק להם ג'וס לריכולים לשבוע הקרוב.

אנחנו מתנשקים ומתחרמנים קשות 

והוא מציע להביא קונדום 

העדפתי להכנס פנימה 

אני מתישבת באחת הספות והוא מביא לי שתיה.

מנשק ומחבק באינטנסיביות 

יורד אל בין רגליי

ואני מתענגת על הלשון והשפתיים שלו בתחושה שהוא טורף אותי ומתענג 

אחרי דקות ארוכות של עונג הוא מתרומם ושם קונדום ואני מביטה בסיטואציה 

שקצת מוזרה ושונה לי .

רגילה שזאוס פשוט מחליק פנימה ומרגיש הכי קרוב שיש 

 Detouch #1.

 כשגבר הזה חודר זה אחרת. האיבר שלו שונה התחושה שונה.

הגוף שלי מגיב אחרת

מרגיש לי שזה פיזי,שזה לא המיינדפאק שאני רגילה אליו שמרטיט לי את הגוף.

הוא הופך אותי לדוגי ואני מתפוצצת מצחוק . 

והוא לא מבין למה אני צוחקת אבל זורם איתי.

אני צוחקת כי זאוס אוהב לזיין אותי בדוגי

וכל הסיטואציה נראתה לי הזויה 

אז צחקתי 

ועצמתי עינים והדמות שלו עלתה לי במחשבה

והקול שלו באוזן שלי 'תגמרי. עכשו'

משהו בגוף התכווץ ונרפה. אורגזמה שונה.

 Detouch #2 

 

ושוב הוא הופך אותי לשבת עליו,אוחז בחזה שלי ,טורף ומנשק . אני יודעת שהוא עף לגמרי ,אני מרגישה את זה אבל המיינד שלי כבר לא שם 

הסקס מענג מאוד אבל כאילו חסר לי שם ...משהו.

אני מבקשת להפסיק והוא הולך להביא לי מים.

יושבים מכורבלים יחד ומדברים

הוא אומר לי שיש לי "וייב של חופש "

זאת חתיכת מחמאה עבורי.

אבל מרגישה קצת מתחזה.

באמת ככה מרגיש חופש ? להזדיין בפראות ובלי לשים על מי שמסתכל,להיות לגמרי ברגע הזה? 

חופש של הגוף .אולי. 

בראש שלי ... יש דברים אחרים. 

מבקשת ממנו אויר ,להשאר לבד .הוא יוצא החוצה ואני מדברת עם המרשמלו המתוקה.

יוצאת לחצר ,מרגישה מדושנת מעונג . צופה בו מתחיל עם מישהי . 

בינתיים חבר מעסה לי את היד והצוואר ואנחנו עוברים למיטת שיזוף ששם הוא מטפל לי בגב ובכתפיים ,בידיים מיומנות ושמן שמחליק

וזה היה שווה יותר מכל זיון .

חוזרת לפינת ישיבה מחויכת ומדושנת מעונג .

פפראצי מתמשמשת עם איזה חתיך ואני מרוצה עד הגג.

לפני שהולכת ,הגבר ההוא בא לחבק אותי ולנשק שוב ,מביע נכונות להמשך. אני מחייכת ומנשקת אותו לשלום.

הוא עוד ירצה להפגש אבל אני אסרב.

מה שהיה היה וזה מספיק לי.

כמו שאמרתי לזאוס - זה כיף לצא  לשחק בגן שעשועים,לא צריכה  לסחוב את זה איתי הביתה.

נעים לי להשתעשע עם אחרים ואחכ לבוא לספר לו.אף אחד מהם לא באמת בלב שלי וגם לא רוצה שיהיה. 

זה החופש שאני רוצה לחוות . 

הפלירטים ,הצחוקים ,שיעופו עליי,שיחזרו ,שיזיינו 

וזהו.  אל תדברו איתי על קשר ורגש .

נטו פאן 'בחוץ'.

כמו שרציתי תמיד .

כי הלב ,למרות שיש המון חדרים

שייך

רק

לאחד

בלבד.

 

לפני 4 ימים. יום רביעי, 29 ביולי 2026 בשעה 7:47

כיאה לביצה -יש עוד מפגש חברתי

ואני מחליטה שאגיע אליו גם בזחילה ..

יום אחרי המעבר. אני מתה מעייפות

 ל'כפת לי . נמאס לי לראות קירות וקרטונים .

שולפת בגדים מארגז, מכינה תיק ועפה לזאוס שעסוק בצעצועים החדשים שלו . 

מגיעים למקום והוויב עולה. 

הוא מתמקם בצד עם חברים ןבהמשך גם עם איזו מישהי ואני שחשבתי שרק אשב בשקט ואנוח ,

הצחקתי ת'עצמי. 

לא ישבתי לרגע.

עפתי שם לגמרי באנרגיות כאלו גבוהות.

רקדתי ופלירטטתי עם כולם וכולן .

הרגשתי באמת באיזה אולימפוס .

עשיתי טיזינג לזאוס עם תמונות וישבתי לידו ולידה לדבר ולהתקשקש.

חברים טובים שהיו צמודים ואחד שהפתיע בזה שהעיז קצת יותר . 

חזרנו בכזו אנרגיה טובה ,שזה היה ברור שזה ייגמר בסקס

אבל לא סתם ,זה אף פעם לא סתם אצלנו.

אמרתי לו לעצור לרגע ולהאט ואז 

 הוא מצא לו משחק חדש בגוף שלי וזה טירף לי ת'מוח.

זז לאט ובוחן כל תגובה שלי ובכל תזוזה עלתה תגובה אחרת.

זה היה מדהים.

איזה כיף זה לחקור ולגלות עולמות חדשים.

הגוף שלי רטט ורעד לגמרי תחתיו.

עד שקרסתי לשינה כזו מתוקה ונעימה חבוקה בו .

 

לפני 6 ימים. יום שני, 27 ביולי 2026 בשעה 0:44

זה אחד הדברים הקשוחים  שעשיתי ואני פאקינג גאה בעצמי. 

מעבר בית ,אריזות ,ריצות לסידורים, שיפוץ דירה.

הכל בשבועיים.

ובשבועיים האלה ,בתוך כל הטירלול הזה ,מייצרים גם זמן להיות יחד .

ביו אם פיזית או רק בשיחת טלפון.

אפילו שזה מאמץ נפשי עבורו ,יותר מאשר הפיזי,הוא בא.

הוא הגיע לעזור לי ,לתקן דברים ,לסדר,להתקין.

אני מסתכלת עליו ומריירת בלב בזמן שהוא אוחז במקדחה או מטפס על הסולם להחליף מנורה.

הוא בדיוק בגובה הנכון,מול העינים שלי ובא לי למשוך את הרוכסן הזה למטה ולהכניס אותו לפי.

אחהצ ברוגע  ,אחרי שאכלנו וישבנו במרפסת,אנחנו נכנסים 'לנוח' בחדר.

הדבר היחיד שנח זה המוח שלי,מכל המחשבות שרצות על 450 קמש.

השבוע ממשיך והוא בעיסוקיו. קשה לי בלעדיו ,מרגישה את הצורך הפיזי הזה בקירבה שלו אבל אני עסוקה בטירוף עם המעבר והפריקות של ערימת הארגזים  שמגיעה כמעט עד התקרה.

הוא שוב מגיע אליי ,בלילה ,בכל הבלגן הזה וזה מרגיש לי הכי רגוע,שלא צריכה לסדר או לארגן לפני. 

יושבים בסלון ,מכינה לו לאכול ,צופים ברילז - תחביב משותף שלנו .

ואחכ במיטה הוא עייף וכנראה מוטרד . אני מלטפת אותו והוא רוצה לישון.

החדר שלי ,מיטה שלי ,במקום החדש . פוקחת עיניים בבוקר והוא מולי. הלב שלי נמס. זה כל כך לא מובן מאליו שהוא פה. 

קמים לאט ומתארגנים ,אני הולכת למכולת לקנות כמה דברים לארוחת בוקר שגם הוא יוכל לאכול.

שוב התקנות ופריקות בבית .

החיבוק שלי לא חזק מספיק ,כדי להודות לו.

והוא משאיר אותי עם התחושה בלב שאני יכולה לעשות הכל. 

ובהמשך הערב ... גם עשיתי. 

 

לפני 6 ימים. יום ראשון, 26 ביולי 2026 בשעה 15:47

נדמה שעברו שנים מאז האירוע הזה ועדיין לא מצאתי זמן לכתוב . עניני בית קשוחים ואין אפילו רגע אחד של שקט.

ליין חדש ,אני לא מכירה ,רק שקוראים לו 'צוקריה' . והיא בהחלט היתה מתוקה.

קוד הלבוש קינקי ,כולם עם שחור אבל לא הוויץ' הזאת.

מחליפה כמה אאוטפיטים עד שמתקבעת על לבן וכחול ומנצנץ ובעיקר סקסי להחריד.

שמלת לורקס על כל זה ויוצאת לדרך.

חבורה של חברים שהתאגדו ללכת יחד ,מגיעה אל המקום ויושבים לשתות ,לחכות לכולם . אני ממש אוהבת אותם וכיף להכיר יותר לעומק ולהיות אחת מהם .

עולה בי חשש לפני כי...)תוהה לרגע איך לכנות את זה )... הנוספת עומדת להיות שם . חשש מאיך זה עומד להתנהל,איתי ,איתה,איתו. מצע טוב לטירגורים אבל אני נושמת עמוק וסומכת עליו.

יודעת שהוא נוכח וקשוב וכל טריגר יתוקשר וייפתר. 

הוא נכנס איתה לאחת הסדנאות ואני נושמת עמוק.

'שחררי וויץ',הכל בסדר,אחכ הוא יהיה איתך '

מהכיווץ אי אפשר להמנע אבל את התגובה אפשר לשנות.

אני וחברותא נשית הולכות לטייל במתחם.נכנסות אל מתחם הבדסמ ושם....אני מרגישה את הקסם של הערב מתחיל.

אחת הנשים נשכבת על מתקן הצלפות ואני והשניה מצליפות בה ברוך ולאחר מכן מגבירות קצב . 

היא עומדת בזה בגבורה ואני מלטפת אותה. זה כל כך נעים !

עוברות משם אל הצלב וממשיכות בניסוי כלים.

הגברים נכנסים ורוצים להתנסות ,מנסים להסתלבט אבל חוטפים.

זאוס סיים את הסדנא ונכנס איתה 

היא ניגשת אליי ומחבקת . מרגישה את הרצון שלה לחיבור וחברותיות. 

אני הכי מקבלת וחבקנית בעולם. לא מרגישה מוזר. 

האנרגיה הדומיננטית שלו משתלטת על כל האיזור ואני מוצאת את עצמי עם הבגדים הסקסים התחתוניים,אוחזת בפיסת עץ שמשתלשלת מהתקרה והוא מפליא בי את מכותיו.

הספנקים כואבים והפלוגר עוד יותר. מעולם לא חשתי את עוצמת הכאב של פלוגר על הגוף. זה חד ,זה חותך ,זה משאיר סימנים.

כשאני מתפתלת ,הוא מיישר אותח ומושך אל החזה שלו .'עכשו' הוא לוחש לי באוזן והגוף שלי נרעד באורגזמה מטורפת.

יוצאים שוב למתחם הריקודים ,מחכים שסדנה נוספת תתחיל. 'זמן ההמתנה  ארוך מהרגיל' כדברי ההקלטה אז אל תחכו לנו.

'בא לי שיבארי' זה יצא לי בלי שהתכוונתי 'אני רוצה שתקשור אותי ' - מי אמר את זה? תסתמי !!השתגעת ??

אבל אני רוצה.

הוא לוקח חבלים ומושיב אותי על מזרון.

פרי-סטייל הוא כורך את החבל סביבי כשהידיים בהצלבה על החזה . 

לאט לאט החבל מתהדק והלחץ עולה. קוצר נשימה רגעי והוא עוצר לרגע 

'את בסדר. תנשמי לאט' 

מביטה בו מרוכז ,כורך את החבלים לאט לאט ,מביטה בחבלים המתהדקים ,מביטה במה שעובר לי בראש - החרדה ,פחד ,מוות.

מתרכזת בתחושות בגוף. הכאב החד ,הלחץ ,חוסר האונים

אני נרגעת,הוא פה ,אני בטוחה. 

הוא רוצה להתרחק ואני מבקשת שלא,שישאר ,כי אני צריכה אותו.

וככה אני נשענת עליו והוא מחבק ומרגיע.

צורך עז עולה בי -לענג אותו. ככה. 

הוא פורם כפתורים והפה שלי נפתח לקבל אותו.

ואז הכל נעלם מסביב. הקולות ,האנשים,הפחד. 

שקט,תחושה בפה ,תחושה בגוף ,באף- הריח שלו.

זה משפיע גם עליי ואני מרגישה את ההתכווצות בין הרגליים...

הוא משחרר אט אט את החבלים ומחבק שוב .

הכל רגוע ונעים.

יוצאים חזרה אל החברים ,רוקדים קצת ביחד והיא מגיעה. רואה אותם רוקדים יחד ובהחלטה של רגע ,אני מתקרבת אליהם ומתקבלת בחיבוק. הוא מחבק את שתינו,שתינו מחבקות אותו .תחילה מלפניו לאחר מכן משני הצדדים ומשהו משתנה באנרגיה וזה טוב וזה זורם.

היא אוחזת בי חזק כשאנחנו מחבקות אותו אבל לא מסכימה להתנשק איתי או איתו.

אני מתרחקת והולכת לשבת על חבר ,לנוח . אנחנו מדברים ומתלטפים וזהמזכיר לי את ההתחלה של הבדסמ ,שהיינו כל החברים מפעם -ביחד .

 

כשכולם מתעייפים- אני יודעת שלא נזוז משם ככ מהר .עוברים ממקום למקום ואז הוא מושך אותי להתישב לידם וזה מרגיש לי הכי טבעי בעולם .

עד שדי...לכו הביתה כבר ! 

 

בבית אחרי מקלחת נעימה ,מתכרבלת איתו במיטה והוא חולב לי את כל האורגזמות מהגוף.

הגוף שלי עוד פועם מהסשנים והוא לוקח את מעבר לקצה.

פשוט מטורף מה שהולך פה.

 

לפני שלושה שבועות. יום שבת, 11 ביולי 2026 בשעה 16:43

קח אותי לאט

אין מה למהר 

בוא ננשום רגע ביחד 

ניתן לעינים להתמקד זו בזו 

החום שלי והאפור שלך 

 

קח אותי לאט

אין מה למהר 

תניח יד על הלחי שלי 

תן לאגודל ללטף שפתיים

תן לאצבע לעבור על מתאר הגבה

עצמות הלחיים והחדות של הסנטר

 

קח אותי לאט 

אין מה למהר 

הנח  לי לשכב עירומה לידך 

תטייל עם הידיים הלוך וחזור 

תלטף עור חלק ונעים 

שד רך ופטמה מכווצת

קימור של המותן 

של הירך

כתף וזרוע

 

קח אותי לאט

אין מה למהר 

הנח לשפתיים שלך לעקוב אחר היד המלטפת

לפזר נשיקות קטנות ונעימות

לנשוף בעדינות

לצמרר את הגוף

 

קח אותי לאט

אין מה למהר 

הבט אל תוך עיניי כשאתה מוזמן אל תוכי

להרגיש כל מילימטר של חום גופך בי

לנוע בעצלות נעימה 

לגרות 

לענג 

למלא את הכל בתשוקה

 

קח אותי לאט 

אין מה למהר 

כשהגוף שלי מתכווץ סביבך

דחיפות עולה אך אתה עוצר

מחייך אליי לא מוותר 

כי רק אתה  זה שמחליט

מתי כל הסשן הזה ייגמר ...

 

 

 

לפני שלושה שבועות. יום רביעי, 8 ביולי 2026 בשעה 16:19

כל הפלונטר הזה שהיה בהתחלה מתחיל להפרם...

משהו באנרגיות משתנה ודברים זורמים. 

אז הצלחתי לסגור איש מזגנים ,איש דוודים ואיש צבעים ואיש דלתות. 

מעבר דירה שלא עולה לי הכי בזול אבל ,עושה את ההכרחי .

ודי- בא לי שזה ייגמר  

להיות כבר אחרי .

את הרגע הזה שיושבים על הספה  בערב אחרי ההובלה

עוד כמה ארגזים מסביב 

אבל לוקחת נשימה עמוקה ואומרת 

פאקינג - עשיתי את זה. 

 

ומה שהכי מדהים  אותי ,זה שאני לא עושה את זה לבד .

אולי אורזת ומארגנת כן 

אבל כולם איתי 

החברות בתמיכה

המשפחה בעזרה

הילדות באריזות

וזאוס ...הוא אחראי ויסות ואיזון 

למרות שהוא בעצמו עובר כרגע משהו

וגם אני שם בשבילו ,בין כל בליל הדברים שעוברת.

חששתי שלא נתראה בין לבין 

אבל כנראה שהיקום חזק מאיתנו 

ואני מרגישה ששנינו משתנים,חווים,תוהים ,מתבוננים.

זה מעניין.

חושבת שהיום יש לי מספיק בטחון להגיב לדברים שלא מתוך חוסר בטחון

זה מהדהד בקצוות אבל זה לא במרכז. 

 

ובכל מעבר הדירה הזה - אני ככ גאה בעצמי על כל צעד שבעבר העדפתי לברוח ממנו והיום אני מתמודדת על מלא .

מעבר דירה #3 

צלחנו.

לפני שלושה שבועות. יום שלישי, 7 ביולי 2026 בשעה 17:22

זה מצחיק איך אחרי 2 לילות של כרבול והתחפרות במיטה שלו ,פתאום מוזר לי לישון בשלי.

יומיים של זמן מכשפות. הרצאות ,סדנאות ,אנרגיות חדשות שנכנסות. 

אושו אומר לי להסתכל פנימה. לא להקשיב לרעשי רקע. הבעיה שרעשי הרקע הם בראש שלי. 

מעבר הדירה מתיש ,סוג של פלונטר ענק אבל אני לומדת לפרום לאט לאט

לסמוך על עצמי ,להעזר במי שצריך,להאמין שיהיה בסדר 

ויהיה בסדר. הכל יסתדר בסופו של דבר. 

ראשון היה קשוח בפיק ממש . המלכה האם שלחה אותי לזאוס להרגע. אז נרגעתי שם .

אחרי מקלחת ,עם המונדיאל ברקע והראש שלו בין הרגליים שלי כשהויקינג הבלונדי על המסך תוקע שני גולים.

הקרשנדו של השדרן במגרש ,מקביל לגמירות שלי על הספה בסלון. 

אחלה משחק ,נהניתי ממש ...

אני מפהקת ונשכבת על הספה ,'אני נרדמת' 

הוא מביט מי מהצד 

'מה נרדמת ? אני עוד צריך לזיין אותך' הוא אומר לי.

יאללה למיטה ,סעעמק ,זיון כזה יותר שווה מכל כדור שינה או ג'וינט או שניהם ביחד .

בבוקר קמה מוקדם,מתאפקת לא להעיר אותו ובורחת לעבודה.

הכוס שלי עוד פועם ואני שלווה ונעים לי ,כי מה כבר יכול לעצבן אותי אחרי לילה כזה.

מארגנת דברים שקשורים לדירה והכל מסתדר במקום . גם אחהצ . 

 

נוסעת אליו שוב ומתארגנת לערב של הרצאות.לובשת שמלה שחורה צמודה ומרגישה ממש מורטישה אדמס. בגרסה של אנג'ליקה יוסטון. 

איזה נינוח לנו להיות ביחד בערב כזה. מדברים עם חברים ,יש נפרדות אבל גם המון ביחד

לאט לאט מוצאים את האיזונים .

עוצמת עיניים ,מרצה מסביר על היפנואירוטיקה ואני מחייכת כי חווה את זה ביומיום.

הוא מנחה אותנו להעלות את הארוס,לדמיין שהאהוב נוגע ואני לא צריכה לחכות למגע ,אני מרגישה אותו במיינד. 

גל חום מציף אותי ואני פוקחת עיניים . הוא מסתכל בי מהצד 

"לא...שלא תעיז" אני אומרת בשקט.

הוא צוחק ,מסיר ממני את המבט ופוקד "עכשו" 

והגוף שלי מגיב. ... ועוד איך מגיב . 

נוסעים הביתה ,מדברים על חופש ,על הפולי.

מרגיש לי שעברתי מאפס למאה על הכי אקסטרים שיש 

שנינו עוד בהתאמות לזה. 

כבר יושבים ומסתלבטים על המצב. הכל מסתדר ,הכל בזרימה .

זה לא חף מכיווצים , אבל זה בקצוות. 

זה כבר לא מנהל אותי ,או מדכא אותי או מייסר אותי. 

זה כיווץ שהוא יותר סוג של 'אקו'. זכרון לפחד ולכאב .

 

הוא לא מעיר אותי כשנכנס למיטה ,רק מכרבל ונרדם. 

בבוקר כבר נתעורר ונתחבר ,ונרעד ונרטוט ונגמור  ביחד. 

אני עובדת על הלפטופ במטבח והוא מסתובב ומתעסק בענינים שלו. איזה טבעי זה מרגיש . 

מכינים אוכל במטבח וזה מרגיש טבעי

מדברים על מפגשים אחרים שלו וזה מרגיש טבעי

הכל איתו מרגיש טבעי.

ובערב שוב שעת מכשפות ומסר עוצמתי מדמות חשובה

מקלחת ולמיטה . הפעם מתכרבלת לבד .

אבל עדיין מרגישה אותו בגוף שלי ובלב שלי

וזה מה שחשוב .

 

 

 

לפני חודש. יום שבת, 4 ביולי 2026 בשעה 15:53

אתמול אחרי כל העייפות עוד יצאנו לזאפה .

את רוקוויל תמיד כיף לשמוע.

עם פפראצי וכל הילדים,אכלנו ורקדנו עד שהתעייפנו.

לקראת הסוף  זאוס שולח לי הודעה ובאמת חייכתי כי רציתי לשמוע ממנו. 

קבענו לדבר בבית ורק חיכיתי להגיע . 

בשיחה לא רציתי לשתף את השיט שלי . הוא היה באנרגיות גבוהות ,למה להוריד ? 

אז הקשבתי והגבתי והיה מסקרן לשמוע.

באיזה שלב קרה איזה משהו ואני הגבתי כמו שהגבתי ,בפעם הראשונה בחיים,הבעתי חוסר נעימות מול אדם אחר. 

במקום לשתוק ,לספוג ,להעלם לצללים ולהטמיע עוד כאב בבטן,

בחרתי להציב גבול ולהגיד - לא נעים לי מה שקורה כאן.

המשכנו את השיחה אחכ וזה הסתדר והוא התנצל.

אני מבינה ומכילה ומאפשרת אבל לא מוכנה להיות מובנת מאליו עד כדי תחושת אויר ברקע...

ואתמול היה לי קשה להחזיק את המקום שלי גם ככה ועוד גם זה.

😑

הבוקר,התעוררתי בתחושה משימתית.גם קצת נוסטלגית.

היום לפני שנה -

התנשקתי לראשונה עם זאוס😘

במסיבת בריכה ההיא .כל הערב פלירטטנו ,התקרבנו ,רקדנו וחייכנו. האנרגיות שלנו משחקות וזה היה נעים.

רגע לפני שהתפזרנו לבתים,אז התקרבנו זה לזו והוא עם החיוך  משך אותי לדבר על נשיקה. חייכתי אליו בחזרה ,מזמינה אותו ,זה היה בלתי נמנע. איזו נשיקה מתוקה ,עדינה או שלא? 

משתיקה הבטחה שתתקיים כמה חודשים אחכ.

 

שולחת לו צילום מסך של השיחה הראשונה שלנו.

נעים להזכר . 

מבחינתי כל נשיקה איתו היא כמו הראשונה ,פשוט מרגשת וסוחפת.

 

חזרה למציאות הבוקר - יצאתי לכמה סידורים ,חזרתי הביתה ויאללה לעבודה.

עוד קרטון ועוד קרטון ועוד מסקינגטייפ -ויז'ן למלחמת המפרץ-

והאריזות נערמות זו על זה ועוד חדר מתרוקן ויחד איתו הכוח..

רגע נחה לפני שממשיכה את היום ,מדברת עם זאוס ,מסבירה לו כמה קשה לי לנהל את כל זה לבד וכמה אני צריכה משהו פיזי שירגיע את כל המערכת. לא רק מילים ותמיכה מרחוק . 

אז הלכתי למעוך חברות.

מקלחת ונוסעת לאסוף את פפראצי .

מנצלת את זמן הנסיעה להתקשר אליו. הוא לא נשמע לי באנרגיות שיא ומשתף על מה שקרה .אני מתבאסת עבורו. אם יכולתי לחבק אותו ,לנחם קצת . נשמע שהוא צריך קצת אויר . קצת נחמה.

אני לא יכולה להיות שם עבורו מעבר לזה,כי יש שם אחרת.

מרגיש לי ערבוב של יותר מדי אנרגיות שקצת מנקזות אותו...מקווה שיידע לווסת את זה נכון , כי אני דואגת לו.סומכת עליו ועדיין דואגת . זה לא סותר.

נפרדת ממנו ומנתקת את השיחה  וזה קצת יושב לי על הלב . חוסר אונים של חוסר יכולת לעזור.

 

פפראצי ואני נוסעות לאזכרה אצל חברה. 

בדרך מקשקשות על עוד ערב שלה בדאנג'ן ונזכרתי כמה אהבתי ללכת לשם . המוזיקה ,הריקודים,האוירה . 

בדרך חזרה ,אוספת את המלכה-האם ואנחנו מדברות על דברים לראשונה. על מעברים ועל רצון שלי והבנה שהסידור הזה הוא לא לנצח. 

אבל קודם נעבור ונראה מה יהיה.

עכשו לישון . שבוע עמוס לפניי. 

ואני כבר מתגעגעת.

 

אריזות יום #2 

צלחנו .

לפני חודש. יום שבת, 4 ביולי 2026 בשעה 3:39

כבר אין לי אצבעות לספור את כמות מעברי הדירה שעברתי מאז שנולדתי . 

המון דירות ,ערים ,איזורים

עם משפחה ,בלי משפחה ,עם ילדים ,הורים ...

כל הכאוס הזה של הארגזים ,הארגזים ,הבלגן ובעיקר ההתרוקנות

ניתוקים מסביבה,מחברים  ממסגרת ,שוב תחושת תלישות וחוסר שייכות.

זה משהו שתמיד נחרט לי בראש 

החדר המתרוקן ,הבית המתרוקן ...קצת כמו מוות.

והנה שוב אני באותו מצב ,רק שהפעם זה לבד ואני המבוגר האחראי . 

לנצח על המקהלה הזו שכולן עסוקות וכל אחת צריכה עזרה 

ככל שמתבגרת וגם קטנה בגודל , גם הכוח הפיזי שלי קטן ומשתנה. 

הסבילות הנפשית שלי.... בכלל.

אתמול יום של אריזות ואני מתאפקת

לא להתפרץ ,

לא לבכות,

לא להביע את תחושת התסכול

וחוסר האונים שלי מול כל זה...

כל כך זקוקה כרגע למישהו  ששניה אחת ירגיע ,

יפקס ,יגיד לי שיהיה בסדר ...

 

 

מתישבת במרפסת ,מושכת סיגריה מחפיסה .

מתרכזת בזה ובשיח קצרצר

ואז קמה להמשיך עד שמאגרי הכוח מתרוקנים לגמרי וכולנו יושבות לנוח.

אריזות day #1 .

צלחנו.