סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני 3 ימים. 15 ביולי 2024 בשעה 17:25

ODEN כתב פעם שיר שאני אוהבת

ואך בזרועותיי..הוא משפט בשיר.

כתבתי אותו פעם על עטיפת נייר שחיבקה קלטת עם שירי אהבה שהקלטתי. 

 

אך בזרועותיו 

מחובקת ,מנושקת ומחויכת

המוזיקה באזנים והגוף זז לפי הקצב 

חברים,חברות ,מועדון בוויב טוב

עוצמת עינים כשהזרועות מניחות

נותנת לביטים להכנס לגוף ולטייל 

 

אך בזרועותיי

לשה את הבצק ,חזור וסובב

יוצאת לסידורים ,סוחבת.,מכינה ,מבשלת

תוכניות משתנות

אני לא מתנגדת

מבקשת ממנו לבוא . משהו שם חשוב לי

קשה לי להבין או לשים על זה את האצבע

יודעת רק שרוצה אותו פה.

 

אך בזרועותיו

מתכרבלת מתחת לפוך ונרדמת 

צמודה אליו בחיבוק 

עד שמגיע סיוט ואני מתעוררת בוכה וחסרת נשימה

פוקחת עיניים בבהלה ומסתכלת עליו

הוא ישן ,רגוע ואני עוד מבולבלת מהחלום

אבל הוא כאן איתי,אז אפשר לנשום

שלום חלום.

 

 

אך בזרועותיי

אני מחממת ומגישה ואוכלים ביחד 

אחכ מתכרבלים מול סרט

אני מסתכלת עליו כשהוא לא שם לב

נזכרת שאמרתי לו בפעם הראשונה שאני מאוהבת בו.

ועדיין מאוהבת. 

 

אך בזרועותיו

שוב מתחת לפוך

השינה כבר זורקת חול בעינים

מקשיבה לנשימה שלו. 

מלטפת אותו ונעים לי כל כך

בלילה הוא ילטף מתוך שינה

ואני אתעורר לרגע ואחייך .

 

 

 

 

 

 

 

לפני שבוע. 10 ביולי 2024 בשעה 20:01

סדום ,אמצע שבוע .

גרביון רשת ,חצאית קצרצרה ,גופיה קטנה עם מחשוף גדול. 

הוא מגלגל עוד סיגריה והידיים שלי מלטפות את הגוף שלו.מביטה בו באהבה . 

התיק על השולחן ואני מגלגלת רעיון בראש

אני קצת רעבה וקצת עייפה מהסקס המטורף שעשינו רגע לפני שהגענו לכאן. מסופקת ושמחה אני מבקשת שיסשן אותי.

רוצה שוב ללמוד למתוח גבולות איתו. אחרי הסשן הפומבי בסינאטיק,רוצה הפעם להרגיש כאב. 

מכירה את הסנריו מהצד האוחז בשוט 

אבל איתו ... אני רוצה להרגיש חופשי לבחון את הכל. 

מתמקמים בכלוב ,הוא מכין את הדברים ואני מתרגשת. מביטה בו ונרטבת. 

הוא סוגר רצועות רכות על ידיי ומחבר אותן לצלב.

אני עם הפנים לקיר והגב אליו ועדיין מרגישה את הנוכחות שלו גם אם לא נוגע בי. 

הוא קשוב ורגיש ובודק אם אני בטוב

 אני איתך ,אני בטוב. 

הוא מרים את החצאית שלי ומתחיל בגלגל כאב ועובר לספנקים. הידיים שלו... כבדות וכואבות . סף הכאב שלי לא משהו. גם כשהוא מנסה את הפלוגר 

וכף עץ שמעביר על הכוס שלי ונותן כמה מכות שכמעט מטיסות אותי לגמירה. ..

הידים שלו עוברות עליי,הלשון על הפטמות שלי. נשיקה שמקרקעת אותי כשהוא נצמד אליי מאחור ומחדיר את האצבעות.

שעווה מטפטפת במקומות שאני אוהבת וגם במקומות שלא. קובית קרח מגלה לי שאני מעדיפה את המגע של האש ולא של הקור.

שעווה בהירה כואבת בחדות ושעווה כהה מרגישה כמו אורגזמה.

באיזה שלב של הסשן הכל נעלם מסביב. רק המוזיקה באזנים והמגע הכואב והמלטף והמגרה שלו. הקול שלו באוזן שלי והידיים שמושכות אותי אחורה ומכופפות אותי קדימה...ספאנק חזק ואני מרגישה אותו בכל האגן.

תעשה מה שאתה רוצה .כבר לא אכפת לי כלום .

כל הכאב הזה,מסב לי רק עונג . מוכנה לחוש הכל..כל מה שירצה לעשות לי. כמה חששתי מזה ,מכאב ,מהתמסרות ,מסשן,מפומביות

ועכשו - לא אכפת לי כלום. כי זה הוא. הקונדסון שלי. שולט .דומיננטי. סקסי בטירוף.

מתמסרת למחשבה ויודעת שזה בגלל שאני אוהבת אותו ובוטחת בו .

הוא מעביר אותי לספה..עוד קצת שעווה ומרגישה שמספיק. הוא מתישב לידי ומחבק ,אני מתרפקת עליו ומבקשת וזקוקה לעוד ממנו. 

FF - feed me and fuck me

כי אחרת הדרופ יהיה קשה מנשוא.

מגיעים הביתה ,במקלחת הוא מביא לי לחמניה טעימה ומאכיל אותי 

ואחכ משכיב אותי על הספה ומפנק עם הלשון והאצבעות ואז מזיין אותי עד שהגוף שלי הופך לג'לי .

התחושה שלו בתוכי ...את הגוף שלי עוטף אותו מבפנים. הידיים שלי מלטפות את הגוף המהמם שלו והעיניים שלו...כל כך נוצצות .הלב שלי מתפוצץ יחד עם הגוף שלי

אפשר להתעלף מרוב עונג. 

 

 

לפני שבועיים. 28 ביוני 2024 בשעה 22:05

עברנו שני לילות נפלאים השבוע.

וגם את חלק מיום חמישי. 

והוא יצא לסופש ארוך .רחוק . גם מתקשורת.

קשה לי.

כבר שישי בערב ומרגישה שקשה לי.

בלי לשמוע אותו לפחות פעם ביום אומר 'מה קורה,אהבה שלי?' 

אני יודעת שהוא נהנה

ואני מפרגנת מכל הלב ושמחה בשבילו.

יודעת שעבר עליו שבוע קשה ממש והוא כל כך זקוק להפסקה הזו.

אולי גם ממני.

להתנתק ,להתרחק ,לצלול ולטוס לחלל. 

מנסה להתרכז ביומיום- בישולים ,ארוחת ערב משפחתית ,סרט ,שיחה מענינת 

אבל עכשו בלילה ...מרגישה את הקושי

ומבינה שאלו רק געגועים

אז מפזרת את כל העשן והמחשבות המיותרות

ומחדדת לעצמי - אני מתגעגעת אליו.

אם ככה זה מרגיש נטו געגוע,אז זה קשה ולא נעים..

 

מחר בבוקר לא אתעצל כמו היום

אקום מוקדם ואלך לים.

שם הראש נקי ממחשבות

והרגליים מתחפרות בחול

והאנרגיה מתקרקעת.

 

עכשו לישון ולחשוב עליו שם שמח ורוקד ומאושר ולחבק אותו בחלום. 

לפני 3 שבועות. 26 ביוני 2024 בשעה 10:08

הפרויקט בעבודה הפך בלתי נסבל

לא משנה כמה אני אדישה לכל הלחץ

מגיע שלב שפשוט צריך הפסקה.

אז לקחתי אתמול והיום.

מי יתווכח עם אישה על זה שלא מרגישה טוב.

אני בפאקינג פרה-מנאפוז אז סתמו.

ועדיין ,מעיזים להתקשר

או להציק בוואטסאפ

מהטלפונים מתעלמת

מהוואטסאפ-עונה בקצרה .

באמת די. שחררו.אני צריכה לחדש כוחות

למלא מצברים.לנשום עמוק לפני שאחזור

לדבר הזה.

מקשיבה לגוף שלי ,שצריך מנוחה

מקשיבה למיינד שצריך להתרחק 

השחיקה מהעבודה כבר מגיעה לקצה .

 

לפני 3 שבועות. 23 ביוני 2024 בשעה 20:49

יש שירים שאני כל כך אוהבת אבל הם עושים לי קווץ בלב וגורמים לי לדמוע 

כי שיר הוא זכרון ,הוא רגש ,הוא תדר בגוף .

שיר כזה הוא של תמר גלעדי -האהבה מתה.

שתמיד גורם לי לדמוע.שיר שליווה אותי בתקופה קשה שבאמת האמנתי שהאהבה מתה ולא תהיה אחרת.


האהבה מתה
תמר גלעדי
מילים ולחן: אריאל הורוביץ

שנינו ישבנו לצידה
ובלי מילים החזקנו בידה
כמה שנים היא רעדה
והאהבה מתה

מה שניסינו לא הלך
בסוף היא היתה חיוורת כל כך
הוצאנו אותה לאוויר הצח
אבל האהבה מתה

רוח קרה חדרה אל החדר
ואל העצמות
כלום לא קרה, נלך עם העדר
של כל הנשמות
שממלמלות
האהבה מתה

אין בעיתון שום הודעה
כי בכל יום, כל שעה
איפה שהוא בעולם
האהבה מתה

וברדיו לשדרן
יש גם היום מצב רוח מצוין
הוא לא שמע שאצל כולם
האהבה מתה...

כשהתגרשתי לא האמנתי שאוהב שוב . מיו אמרה לי שברגע שאמצע בן זוג נוסף ... ואני חשבתי ,מה נוסף עכשו ? הרי המאגר התרוקן לגמרי. איך אפשר לקום מפה? איך אפשר להרגיש שוב ומי בכלל ירצה אותי.

הייתי צריכה להבין שאני קודם כל צריכה להשיב את האמון והאהבה לעצמי. 

לשחרר את הצורך ולהשאיר רק את הרצון.

לשחרר את הפחד ולהשאיר רק את הטוב.

הקלפים רמזו ואמרו לי לחכות.

התבלבלתי קצת ותעיתי בדרך. כמעט קרובה אבל עדיין לא. 

והלב המשיך להשבר והערך העצמי שלי המשיך להתדרדר. 

היום כששמעתי את השיר ברדיו בנסיעה והעינים התמלאו דמעות על אותו זכרון כואב,

פתאום נחתה גם התובנה שאני כבר לא שם.

לא במקום של 'האהבה מתה'

אלא במקום שהיא חיה ונושמת ובועטת וחופשיה והדדית. 

כמה פחד אופף את הטוב הזה,הפחד לאבד ,הפחד לשחרר ואז שיברחו לי ,שאשאר לבד שוב.

הסצנה שחקוקה לי בראש מאותה מדיטציה עמוקה של היד שלי מחזיקה יד אחרת ועוזרת לדמות לקפוץ מעל השלולית ואז היד עוזבת והדמות מתרחקת ואני במקום.

לפתע אני יכולה להרגיש ביד השניה שלי - עוד יד אוחזת .

של זה שנשאר.

של זה שרוצה

של זה שאוהב

והוא מחייך אליי וביחד אנחנו קופצים מעל השלולית ועל מלא שלוליות אחרות. 

בחלקן אנחנו קופצים ישירות ,משפריצים לכל הכיוונים וצוחקים.

יש שלוליות שאני מעדיפה לעבור סביבן כרגע

ויש שלוליות שאני לא מעזה להביט בהן ובהשתקפות שבן. 

בזמנים כאלו אני מרימה מבט

ונתקלת בעינים אפורות כחולות ומנצנצות 

שגורמות ללב שלי להחסיר פעימה.

 

לפני 3 שבועות. 22 ביוני 2024 בשעה 20:58

מסתכלת על הירח המלא ונזכרת שהשבוע ביקשתי ממך שתשלח לי שיר.

הפתעת אותי עם שיר כל כך מרגש של ניל יאנג שתמיד נעים לשמוע אבל הפעם גם קראתי את המילים.

בהמשך היום שמעתי אותו שוב וזה מה שהתנגן לי בראש :

 

הסלון חשוך וקריר

אורות הלד צובעים אותו בכחול רך

מהמערכת בוקע הקול המיוחד של ניל יאנג

שר את השיר המרגש הזה

אתה מחייך וקרב אליי

זרועותייך עוטפות את מותניי

מצמידות אותי אלייך

ידיי מתרוממות לחבק את צווארך

העינים שלך נוצצות 

והלב שלי מחסיר פעימה 

אני מתחילה לזוז מעט לצלילים

מתרגשת מהמילים

 I'm still in love with you

 אתה שר בלי קול

ואני מועכת את פיך בנשיקה

גם אני כל כך מאוהבת בך. 

הידיים שלך נעות על הגוף שלי

מלטפות את הקימורים 

תוך כדי תנועה 

הבגדים נושרים באיטיות

ואנחנו  עדיין צמודים ורוקדים לאט

מרגישים את התשוקה זורמת בגוף

אתה מוביל אותי אל המיטה 

ואני מקבלת אותך אל תוכי באהבה רבה.

בראש ,אנחנו עדיין רוקדים תחת הירח המלא

במציאות, אנו  נעים על  גלים של עונג סוחף 

עד שנשכבים מכורבלים זה בזו

על חוף מבטחים.

 

לפני חודש. 18 ביוני 2024 בשעה 18:47

איזה סרט מתוק זה.

הראשון היה מפתיע ומחדש 

והשני פשוט מתוק .

רגשות חדשים ,ילדה מתבגרת. ויכוחים עם הרגשות הקודמים.

הקולנוע מלא ממש וזה מפתיע

קונדסון אחד יושב לידי ומלטף ואוחז לאורך הסרט.

מחיכים זה לזו מדי פעם ומגניבים נשיקה פה ושם.

בלי הרבה ספולירים ומצד שני גם לא אכפת לי.

במילה אחת :  Anxiety .

החרדתיות הבלתי נגמרת כילדה ,כנערה,כבוגרת.

 Over thinking.  הצורך והנסיון להיות בשליטה כדי לא לפגוע ולא להפגע ולהיות בסדר ולהיות ילדה טובה.

כ-מ-ה  פ-ח-ד !!

עברתי כברת דרך מאז. כמו שהמנטור שלי אמר :

שינוי הוא לא וואו,הוא אוסף של 'וואלה'. צעד קטן ועוד צעד ואז מסתכלים אחורה על הדרך .

חרדתיות זה חוט שנשזר בחיי בגלל כל מיני סיבות.

היו שנים שהיא ניהלה אותי 24/7 והשתקתי אותה עם כדורים 

וכשהתגרשתי הפסקתי עם הכדורים ונתתי לחרדה להשתלט על כל הכפתורים ולצרוח בראש הכי חזק שאפשר.

בסוף היא התעייפה  ונרגעה . לפעמים היא עוד מרימה ראש.

לאחרונה היא קצת משתוללת בחדר ואני מנסה להבין את הילדה הזאת.

שמפחדת להנטש שוב 

שמפחדת להפגע שוב

שמפחדת שלא יאהבו אותה

שלא יבחרו בה.

שתשאר לבד ..

"ספר פתוח שלא מעניין ".

לפעמים אני מחבקת אותה והיא נרגעת

לפעמים חברות מחבקות אותה והיא נרגעת

ולפעמים בייב שלי מחבק אותה והיא נרגעת ויוצאת לשחק במקום אחר. 

 

 

לפני חודש. 15 ביוני 2024 בשעה 20:28

אחרי שבוע סוער בקטע רע

וסופש סוער בקטע טוב 

אני חושבת שמשהו בפנים קצת התיצב . 

כל הסופש הזה היה גדוש באהבה .

יחד עם זאת קרו דברים שגרמו לדמעות עצובות לזלוג

וגם לדמעות שמחות.השתחרר שם איזה כאב והיתה הקלה.

עכשו יש איזה מן שקט. המציאות לא השתנתה ,עדין אותם אתגרים אבל יש איזה שקט בפנים. 

אולי זו  השלמה,אולי זו הבנה שככה זה צריך להיות וזה לא באמת סוף העולם בחוץ

אני רק צריכה לשנות את הפוקוס פנימה. 

להזכיר לעצמי את עצמי ומה אני ומה שארצה לשנות -אשנה ומה שלא ,אז לא.

אני לא פגומה ולא חסרה . סוחבת איתי אוטומטים שמנסה לשנות. לפעמים מצליחה יותר ,לפעמים פחות

אבל זה לא הופך אותי לפחות.

יש רגעים שאני כבר עייפה מלתקן את עצמי ולשפר את עצמי,זה נותן לי תחושה שאני כל הזמן לא בסדר ,לא מושלמת,לא נכונה. גם כשהתיקון והשיפור הוא לטובתי. לפעמים כבר נגמר לי הכוח לשאוף להיות בסדר. 

אז שקט עכשו ,צריכה לשוב למצוא אותי בזה. 

המציאות לא תשתנה אבל אולי הרגש כן.

או לפחות התגובה לרגש.

אני מנסה.

 

לפני חודש. 13 ביוני 2024 בשעה 21:37

יש דברים שאפילו כאן אני לא כותבת

יש מילים שמוצאות את דרכן לאפליקציות אחרות

לעיני בלבד

שלא כמו כאן- כותבת פוסט בשתי דקות ולוחצת על 'פרסם' 

שם ,אני כותבת ומוחקת

כותבת ומוחקת 

עורכת ,משנה ,מעבירה משפטים

קוראת שוב 

כותבת ומוחקת.

 

כמו עכשו . 

בלילה הזה. אחרי שבוע קצת סוער רגשית

לומדת לשחות בסערות.

לפני חודש. 12 ביוני 2024 בשעה 21:33

בחיים לא חשבתי שאני ארגיש את הצורך הזה.

מה אני?  ,לביאה בג'ונגל?

אז כנראה שכן . 

 

-חבר'שלך הגיע- לוש אומרת לי

ואני מסתובבת אליו . זוכרים את הרכבת מהפוסט הקודם? שומעת באזניים את חריקת הבלמים שלה ומרגישה פיזית את העצירה.

שקט. שקט בראש ובלב. הוא פה ,זה כל מה שחשוב עכשו . 

אנחנו אצל המארח השרמנטי . כן ,אחרי המון המון זמן. חבורה של אנשים איכותיים ונעימים. נישבוקים למי שמכירה . שלום ונעים להכיר למי שלא.

אני מרגישה נינוחה פה ,נעים לי  למרות שיש שם איזה טירגור .

אנחנו יושבים צמודים ,מקשקשים קצת עם אנשים

שמחה לראות אותו גם נינוח וכבר מושך אליו אנשים.מסתכלת עליו מהצד ,הכי חתיך והלב שלי כבר מפרפר. 

נכנסת איתו לבריכה הריקה ואנחנו מתחבקים ומתלטפים. אני רוצה יותר אבל הוא לא מרגיש בנוח אז אני מרפה ,מעדיפה להמשיך ללטף ולנשק אותו.

הוא שואל אם אני בסדר .

בסדר... איזה בסדר. עכשו בסדר. אתמול לא בסדר. 

הכל כבר שקע ,הצונאמי עבר ואנחנו מדברים על הפולי-שיט הזה. על המערכת הפתוחה ביננו ,על הקושי וחוסר הבטחון שלי והחששות. 

הוא לא מבין ,אולי אפילו קצת כועס על זה שאני לא מבינה למה הקשר שלנו גלש למה שהוא היום. 

מה בי משך אותו ? בלב אני מבינה. יש לנו קשר מיוחד ואני מבינה שיש לי ערך רב בעיניו ובליבו .

באמת ...די וויץ' עם המחשבות האלו. הן רק מכרסמות והורסות. מ'כפת לך מה הוא עושה כשהוא לא איתך? 

כשהוא איתך -אז הוא איתך ואת חשובה לו מאוד והוא אוהב אותך. הוא. אוהב. אותך. 

כן ,את קולטת את זה ? כנראה שלא תמיד .

תזכרי את רשימת המכולת שרשמת,בבקשה. 

את ראויה לאהבה שלו ,הוא ראוי לשלך

אז תתמקדי בזה כי כשאתם ביחד, שום דבר אחר לא משנה.

 

 

יוצאים מהמים . אני רוצה אותו מאוד ,פיזית ,הכי עמוק בפנים ,הכי קרוב ,הכי צמוד. 

מתלבטת ,אולי יותר מדי ,כמו תמיד, מה לעשות ,בסוף מחליטה ונוסעים אליו.

הבגדים עפים לרצפה ואנחנו חבוקים ומתנשקים ואני לא מבזבזת זמן.

וזה כל כך טוב !! התחושה שלו ממלא אותי ,הידיים שלו אוחזות בי והגוף שלי נע מעליו. בא לי לבכות מרוב עונג ,מרוב אהבה . 

מביטה בו מלמעלה כשהוא על הקצה  והוא כל כך יפה לי.

מרגישה את הפעימות שלו בתוכי והגוף שלי רועד בתשוקה.

ואז אני מבינה שאני לגמרי בקליימינג  וזה מצחיק אותי בראש. כמו לשמוע שאגה של אריה שמשתיק את כולם.

ואולי השאגה הזו של הלביאה תשתיק את המחשבות המיותרות.

כי טוב לי ואני צריכה לשמור את הטוב הזה

לא לפחד ממה שיכול להיות .

כי החופש שאני ככ מפחדת ממנו הוא קודם כל החופש שאני לא מאפשרת לעצמי ,פיזית ומנטלית.

הוא בוחר בי כל פעם מחדש .

צריכה להזכיר לעצמי .

כמו שאני בוחרת בו ומתאהבת בו כל פעם מחדש .

 

אז די ,תנוחי וויץ' ,

לא צריכה גם את טפטפת הרעל הזו.

אל תהרסי את מה שרצית כל כך , שבכית עליו ימים ולילות ,שם כששחית בתחתית הבוץ.

 

קיבלת את מה שרצית. אל תפחדי מזה.