בסבב הראשון קרו ככ הרבה דברים.
חברתית רגשית סוערת
נדמה שזה היה לפני שנים.
ושוב סבב ב - אחרי ימים של מפגשים וחברים ומסיבות וחוויות ועכשו כלום.
צריכה שוב לתפקד על 200% . המבוגר האחראי כשהכל מתפרק מסביב . ליטרלי. דברים מתקלקלים בבית דוקא עכשו .
והעבודה- מבחינתם צריך לעמוד בלו'ז. אז מה אם יש צו 8 ,אז מה אם לא ישנו בלילה,אז מה אם סף החרדה חצה כל גבול אפשרי ,אז מה עם השפיות שלנו מוטלת בספק...
החברות -תומכות כל היום מרחוק. כל אחת עושה לביתה. חלקן עם הזוגיים שלהם ,מחובקות,עטופות ,מטופלות
ופפראצי ואני כואבות ,נטושות , בודדות .
המציאות כואבת . לא משנה עם מי תפלרטטי ,תצאי ,תדברי,תזדייני ,בסופו של דבר כשאת צריכה אותם הם לא שם .
זה נשוי ,זה עם בת זוג ,זה לא רוצה לנסוע רחוק ,זה צריך לשמור על הילדים ,זה עובד...
ואת אף פעם לא נבחרת ,לא בפריוריטי
רק אופציה
את אופציה
אני אופציה...
כרגיל .
אין את החיבוק ואין את פיסת הרוגע
אין מי להניח עליו את הראש בסוף יום
אין מתי לנשום עמוק בין אזעקה לאזעקה..
לא נבחרת
לא בפריוריטי
רק אופציה.