לביאה סגולה

אני שואלת את זאת שבמראה.

כרגע?

להתחפר בפוך ולישון.

בלי מיילים ,בלי עוד טימז ,בלי טלפון ,בלי הסעות,קניות,סידורים

בלי תרופות ,בלי חלושס ,בלי מחלות. 

די. נמאס לי.

לכמה חלקים הגוף הזה כבר יכול להתפרק ???

מבטלת הגעה למפגשים וכרטיסים למסיבות הלואין

חיכיתי להן? אולי קצת

קצת.להתחפש ,לרקוד ,להיות עם אנשים.

אבל לא במצב הזה.

זאת הנפילה שחיכיתי לה ? 

היא בלתי נמנעת?

אז מה היה עד עכשו ,כי נדמה לי שהייתי בסדר.

אולי רק נדמה לי.

אני נותנת לזה עוד כמה ימים. 

נדמה שלגוף שלי יש סוללה מאוד חלשה.

אבל אי אפשר להחליף. 

בינתיים ,זה מה יש. לא נלחמת בזה. 

This is as good as it gets

סתם...חודש. 

אבל זה המון זמן. 

עם כל החגים האלו יצא שלא הספקנו כי ענינים שלו וענינים שלי.

אבל אתמול הכוכבים עבדו כפולות.

מתקלחת ,מתבשמת,לובשת שמלה ארוכה ...מרגישים כבר את החורף. 

הוא מקבל אותי בחיבוק ונשיקה ליד הדלת ולי קשה להרפות ואני נצמדת והוא גם. 

אני אוהבת שהוויצ'ר עוטף אותי בזרועות החזקות שלו. מרגישה שנמסה אל החיבוק החם הזה. 

הוא מכין לי קפה ושוכח סוכר אבל לא אכפת לי

אנחנו מדברים על סדרות וסרטים ועל המסיבה משישי. כשהוא שואל איך היה באמת - אני מסבירה שקשה לי . לא רק שזה תיבת נוח ,זה גם בא בדבל-קבינה.

הוא מנשק אותי חזק ועמוק .כשהלשון שלו כובשת את הפה שלי,התחושות מגיעות עד המרתף.

אני מתישבת עליו והוא מועך ונושך לי את הציצים. אני מעבירה ידיים על הזרועות שלו ועל הכתפיים ומצמידה אותו אליי.

אוף הבגדים ממש מיותרים עכשו. 

'בואי למיטה' הוא אומר ואני מסכימה בשמחה רבה

ובחדר החשוך נכנסים ללונה פארק הפרטי שלנו.

לא מספיקים לעלות על כל המתקנים אבל נהנים מאלו שכן. 

אוהבת להרגיש את משקל הגוף שלו ,לשמוע את הקול שלו נוהם לתוכי... טורף אותי בתיאבון רב .

מרגישה אותו קשה וזקוף  ביד שלי ונהנית לגרות אותו יותר . ללקק ולענג.

והידיים שלי מלטפות את הגוף הסקסי הזה שלו. 

ובסוף - הכי רכבת הרים שיש.

איזה כיף לנו יחד.אנחנו ממש טובים בזה. מציבים סטנדרט גבוה. מגלים וחוקרים ונהנים מהכל. 

 שוכבים מחובקים,מסדירים נשימה  ומתלטפים.המגע כל כך רך ונעים ומגרה.

הלואי ויכולתי להרדם ככה בבקתה הזו ,לעצור את הזמן לעוד כמה שעות. 

זמן קסם.

לא קשור לפוליטיקה עכשו.

החלטתי שאני נותנת שתי הזדמנויות אחרונות למסיבות.

אלו של ההלואין ,בשבוע הבא . 

אם שוב ארגיש כמו דינוזאור בתיבת נוח,

אני אצטרך להבין שמיציתי וזה לא בשבילי. 

לפחות ניסיתי. 

😑

איזה לילה מחורבן.

חזרתי עייפה מהמסיבה ובכל זאת בקושי הצלחתי לישון. כאבו לי הרגליים והראש.

ואחרי 3 דקות שינה -ככה זה הרגיש - קמתי. 

ב 6 בבוקר. פותחת איזה אתר חדשות ואז תקפו באיראן.

נראה לי מהסטרס לא ישנתי טוב . 

אבל זהו? 

אני לא אוהבת לדבר על פוליטיקה. גם לא מבינה בזה כלום

אבל יש תחושה שארהב כמו שולטת שנותנת לשני נשלטים לשחק ביחד. .

-רגע ישראל ,לא לתקוף ,תני לאיראן להתארגן.

-איראן- תפני מה שצריך ,תשאירי לישראל משהו לפוצץ שתרגיש טוב 

-ישראל,ממי,תתארגני ,אני מרשה לתקוף עוד כמה ימים

-האמירויות ,תפסיקו להתבכיין ,לא יתקפו אתכן

-איראן,לא אל תעשי לי בלגן עכשו ותתחילי עם האמירויות,תזהרי ממני.

-ישראל,נו מאורגנים ? אני אספק צעצועים חדשים 

-אירנוש,הבכירים שלכם יצאו ? מתחבאים טוב ?.אל תדאגי אני משגיחה על ישראל. 

- ישראל,טוב יאללה צאו לדרך ודיר באלאק לתקוף גרעינים ונפט. רק איפה שאמרתי. אל תדאגי זה מצטלם יפה ,השארנו לך איזה מאגר נשק ושני משגרים. יאללה קדימה קדימה ,יש לי בחירות על הראש.

חזרתי לישון . אולי אתעורר למציאות פחות הזויה מזו. 

ולא מרגישה קמצוץ פומו.

גם התחייבות משפחתית שיכולתי לדחות אבל גם...בעיקר,הבנה,שאני לא צריכה להיות שם היום.

זה לא הזמן

זה לא האנרגיות

וזה לא הדבר הנכון לעשות

היום ישבתי בשמש במרפסת.

מוקדם בבוקר.

כולם עוד ישנים.

לאחרונה השינה לא חברה טובה שלי.

זנחתי את הטלפון בחדר

וישבתי עם ספר 

וגם קצת בשקט והסתכלתי על הנוף העירוני.

את בדיוק במקום שאת צריכה להיות.

זה המשפט שחזר על עצמו בראש שלי.

אני לא חייבת לאהוב את המקום הזה

אבל אני בדיוק במקום שצריכה להיות.

לא נלחמת. 

מתבוננת.

שואלת שאלות.

לא תמיד מרוצה מהתשובות. 

מחר כבר אהיה במקום אחר 

טוב יותר או פחות.

אני לא יודעת.

צריכה לקבל את המצב כמו שהוא

ולעשות כמיטב יכולתי.

היום מיטב יכולתי- היה לסדר את החדר ולהחליף מצעים ואפילו לסדר את הבלגן על השידה השמאלית

הימנית תחכה לפעם אחרת.

סיימתי ספר ,התחלתי אחר

המשכתי לראות סדרה שהתחלתי פעם

ומעבר לזה...כלום. 

עוד יום.

אני משלימה זמן איכות עם חברות ומשפחה.

נפגשת פה ושם 

לא מסרבת (בדרכ) ליציאות

גם לא למסיבות ריקודים וכאלה

למרות שלא כולן מתאימות לי

גם מבחינת המקום וגם מבחינת החברה.

נמנעתי לדוגמא ,לצאת כגלגל חמישי עם החברות ובני הזוג שלהם ,את זה אני עדיין לא מסוגלת להכיל. אולי אם יהיו שם יותר אנשים למרות שגם בחבורה גדולה כשכולם זוגות - זה קצת מרגיש חרא.

לפעמים אפשר להכיל את זה אבל לרוב לא. 

אבל אני מאמינה בכוח האינרציה

וכל עוד הולכים קדימה ,אז לא הולכים אחורה.

פשוט זה מרגיש לי לפעמים שאני עושה צעד קדימה אבל הכביש שאני הולכת עליו ,הולך אחורה.

שוקעת במשימות בעבודה ,בטיפול במלכה האם ,בילדים. הסעות,קניות ,בישולים.

מטלות של החיים.

נעצתי ביומן כמה תוכניות. להפגש פה ושם עם אנשי הקהילה . נישבוקים מאנשים זה תמיד מבורך. מנחם לרגע ועוד קצת. 

למזלי ,למדתי להרגיש מתי הגבול

ולא לחוש פומו מזה שאני קמה והולכת.

כי זה אומר שאני שומרת על גבול הרגש שלי.

עד כמה שאוכל להכיל את כל זה בלי להרגיש דברים שלא רוצה שיעלו. 

ועדיין זה מרגיש לי כמו לצעוד במקום.

לאן ממשיכים מכאן ? 

להמשיך לחיות חיים חסרי רגש ? חסרי תכלית?  ,לחיות על אוטומט? 

אז איפה הריגוש ? איפה התשוקה והדרייב?

איפה תחושת השייכות? 

אני מרגישה קצת תלושה כרגע.

כמו חתיכת פאזל שלא מתאימה לשום מקום.

כמו ספר פתוח שלא מעניין. 

החדר שלי כמראה לנפש- הפוך ומבולגן. 

עד יעבור הזעם ? אין בי זעם ,אין בי כלום כרגע. 

רגש באי-ווליום טוטלי. 

אני לא אוהבת את זה ככה. 

אני מתרגשת כמו בגיל 16.

קניתי זוג כרטיסים עוד לפני שידעתי אם אלך ועם מי. אבל מ'כפת לי. הייתי הולכת גם לבד. 

אלבום חדש שכבר קבוע אצלי בפלייליסט

וגם מככב פה ושם בבלוג . 

מתחילים בהכי חזק שלהם ואז מגבירים

ואני מרגישה איך המוזיקה זורמת לי בורידים וזה כמו מכת חשמל שמרעידה את הפנים עם הגיטרות ןהבסים

ואני צועקת לעצמי ולאויר

'אם צריך ,אני נופל ,אני ממשיך,אני ממותה!!' 

אני לגמרי ממותה

רק עידן קרח יכחיד אותי.

כל שיר חדש וישן מתמזג להופעה מושלמת.

וכשהוא שר 

'רוצה אותך רק כשזה לא הולך

כשזה לא הולך… אני נגנב ממך

למה זה ככה דפוק???' 

אוף למה הכל כזה ככה דפוק ?? 

המילים שלו מגרדות לי כמו פומפיה על העור.

גורי אלפי מתארח ,מצחיק וחתיך ברמות 

מה זה ?

איך הוא הפך מ'תקווה יא מגעילה' לדבר השרירי הסקסי הזה? ששר עם ניסמן את powefull. 

קצת כווצ'ץ' בלב כשנזכרתי למי שרתי את זה בפעם האחרונה שהייתי שם .

אבל זה השיר האחרון בסוף ההופעה ואני קופצת ורוקדת ושרה עם כל הקהל

והלהקה המשוגעת הזו שאני כל כך אוהבת על הבמה

האדרנלין לא מאפשר לי ללכת לישון ...

אני חייבת אותם בורידים כל חודשיים לפחות. 

קבעתי לי כבר את המופע הבא ביומן.

מי רוצה לבוא איתי ? 

ממש כיף איתי בהופעות 😉

קמתי עם התחושה של החיבוק והקירבה של הגוף שלו

חלמתי שאני בפסטיבל ביער ויש טרסות אבן ובריכות טבעיות ומוזיקה טובה.

מלא אנשים ואוהלים ומחצלות ורחבות של רוקדים. 

אפילו ישנתי באוהל עם קרובת משפחה וצחקנו שהאוהל קטן מדי. 

גשם החל לרדת וחלק התקפלו ,חלק נשארו במים וחלק אחר ואני ביניהם נכנסנו למבנה אבן גדול עם זכוכיות כחלונות.

פרסו מחצלות ומזרונים על הרצפה והיה חמים ונעים.

אני עוברת בין החדרים ,מחפשת משהו לשתות ומוצאת חבית עם קרח . מטביעה שם כוס גדולה ומרימה אותה לשתות והוא עומד לידי ואומר לי 'אל תשתי ,מים לא נקיים'

מסתכלת עליו בעצב ' אני יודעת ,אבל אני צמאה ,זה בסדר' 

עוברים לחדר אחר שנראה כמו מרפאה וטרינרית 

אני מתנדבת לעזור למשהו.

מוצאת את עצמי מחזיקה איזו חיה ביד . משהו בין דובי לעצלן גור .

אדם אחר מולי ,רופא ,עושה איזו פרוצדורה על החיה ואני מחזיקה אותה בכוח ומנחמת אותה.

'היא תהיה בסדר??' אני שואלת בדאגה ושומעת את החיה בוכה.

הרופא אומר שכן והוא תיכף מסיים.

אני מחבקת חזק את החיה ובוכה איתה והוא יושב צמוד אליי מאחורה ועוטף אותי בחיבוק

אני נבהלת  לרגע אבל לבסוף נשענת עליו ,מתרפקת על החיבוק ,בזמן שעוטפים את החיה ולוקחים אותה ממני להחלמה. 

הוא לוחש לי באוזן ' אני כאן עם @# (השם של הנוכחית שלו ,זו שעבורה עזב אותי) ועוד כמה בנות  ,אבל תשארי אחכ ,אני רוצה שנדבר ' 

אני מסתובבת אליו ,עדיין בחיבוק שלו

'על מה יש לדבר ?' אני שואלת

והוא אומר לי 'רצית ודאות לא ?'

'איזו ודאות ?' אני עונה לו 'הבנתי כבר שזו עובדה מוגמרת.' 

והוא מהדק את החיבוק ונושם עמוק.

ואני מתעוררת.

עם הגעגוע והתחושה המחורבנת הזו. 

😞

יש זמנים שהמוזיקה עוזבת את חיי

ולנסיעות מצטרפים פודקאסטים שמדברים על כל מיני דברים

שירים עושים לי משהו מציק בגוף

ואני מעדיפה את השקט.

זה לא מצב טוב 

אני יודעת שזה לא מצב טוב 

כי כשיש מוזיקה,התדרים בגוף נעים בצורה מסוימת ,אבל העיקר נעים 

וכשאין - אז זה כמו flat line 

כשאין ריגוש אז אין רגש 

כשאין משהו לחכות לו בריגוש אז אין רגש

סתם עוד יום שגרתי שעובר כך או אחרת

הערב עוד ארוחה משפחתית עם המון אנשים ורעש שתמשך לנצח

ועוד ארבעה ימים ריקים ומשעממים. 

מהספה ,למיטה ,לנטפליקס . 

פעם כבר כתבתי פוסט כזה

אבל שם היו חטאים.... שהייתי צריכה לצום שבועיים.

 לא שאני צמה. גם לא ממש חוטאת . חזרתי מהדקא חסודה כנזירה . סעעמק על זה. 

קניתי כרטיס כי זו מסיבה שווה וגם כמה שמכירה יהיו שם. חששתי לבוא לבד. במיוחד שעה לפני שיצאתי אבל ניסיתי להתגבר וגם שני ידידים שהיו צריכים פרצוף מוכר ,פנו אליי והסכמתי שיצטרפו.

אין לי שום משיכה אל אף אחד מהם ולא נראה לי שיש להם משיכה אליי אבל .... לא יודעת מה חשבתי לעצמי. 

התלבשתי סקסי כמו שאני אוהבת והרגשתי טוב עם עצמי.

בדרך לשם שמעתי את דיורמה וזה לגמרי מכניס אותי למוד בדסמי. 

נכנסנו יחד ופגשנו חברים . מסיבה כזו שגם אם לא מכירים ,אז מכירים ומחייכים ומדברים. 

חם בחוץ ובפנים נעים וממוזג..פליי עם רחבת ריקודים ואחלה מוזיקה. 

סשנים מסביב,אנשים יפים שמשקיעים בלבוש פטישיסטי ואז ההרגשה נוחתת - תיבת נוח.

זוגות זוגות...

אוש הביא לי את התיק שנשכח אצל קונדסון,

הבייביז שלי חזרו אליי ,השחור והאדום.

ביקשתי וגם קיבלתי שני נרות לטפטוף

וגם הפתעה - קיבלתי את ה FEZ 

צחקתי לעצמי אבל זה היה מר בפה . מאוד מר. 

הסתובבתי בגגרין ,בחוץ ובפנים. ישבתי קצת ורקדתי קצת וצפיתי מסביב. 

מסיבה ראשונה כזו שאני באה לבד. 

מלכת האש שאלה אותי איפה הבחור שלי

-הלך- אמרתי לה 

היא הרימה גבות - לאן ? 

- רחוק ממני,לא רצה יותר אז עזב.

היא חיבקה אותי חזק חזק ואמרה לי שטוב שבאתי ולא ויתרתי.

גם ונוס היתה שם

 בהתחלה לא זיהתה אותי אבל אחכ הזכרתי לה והיא חיבקה חזק. כמה פעמים . גם בפנים.

אוף אחוות הגרושים המזויינת הזאת

בסופו של דבר כולנו לבד. 

שעה כמעט 2 .  אני טעונה מאוד . שולטת עם ציוד ובלי סשן או אנרגיה גברית כלשהי... זה מרגיש פתטי. 

אז לפני שההצפה תגיע,שלחתי לוויצ'ר הודעה.

שאולי הוא ער. בחיי שהייתי קופצת אליו ,אבל לא. 

וי אחד... 

אני עושה עוד סיבוב בפנים ונזכרת במה ש-לושי אמרה לי ' מקסימום אם לא מתאים לך ,תלכי'

אז הלכתי.

הבנתי שהלכתי בזמן. לפני שזה היה טו-מאץ' וגורם לי לשקוע. 

Cant read my 

Cant read my

Cant read my poker face 

ליידי גאגא שרה לי בדרך ומחברת אותי לפוקר-פייס ששמרתי הערב. מחייכת ,מדברת ,רוקדת אבל זה מרגיש זר ומוזר.כאילו שזו מישהי אחרת.

בפנים רוצה לסעור אבל הכל הכל שקט. שקט מדי.

 My bad habbits lead to you...

 אד שירן ממשיך ואני בודקת שוב אם יש תשובה ומרגישה פתטית אבל יודעת שזה מה שאני צריכה כרגע - את ה bad habbit שלי.

את הידיים שלשות ואוחזות ומכאיבות

את הלשון שמזיינת לי את הפה ואת השפתיים

ואת הגוף החם הזה שלו  שחובט באגן שלי עד הפורקן.

ססעמק!! ססססעעעמק!!! 

עולה הביתה,מסירה ממני את הערב הזה. שוקו ועוגיה ופוך . מחר כיפור ,צריכה לקום לבשל ,לנקות ולאפות.

בטח כל הפיד בפיסבוק ובוואטסאפ יהיה מלא בסליחות ובדיחות על סליחות .

הדבר היחיד שאני רוצה לבקש ממנו סליחה 

זה מהלב שלי 

 🖤