אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני חודש. יום ראשון, 28 ביוני 2026 בשעה 15:06

מדברת עם הגדולה שלי בטלפון 

ולפתע היא אומרת משהו לא ברור

חשבתי שאולי ראתה תאונה ונבהלה

אבל לא - היא עשתה תאונה

ואני שומעת את הצניחה של הקול שלה 

'שיט...אמא ...נכנסו בי...מישהי ...ואוטובוס...'

רגע לפני שחטפתי דום לב והווליום של הקול שלי עלה באוטומט להאשים אותה שהיא לא שמה לב כי קשקשה בטלפון איתי....

עברתי לידני.

נשמתי עמוק . 

בקול הכי רגוע ,שאלתי אם היא בסדר קודם כל. 

שתסביר לי מה קרה

שתצא מהרכב ותצלם 

שתיקח פרטים

ולנשום ויהיה בסדר והיא לא אשמה

ואני בדרך.

לוקח נצח להגיע עד לשם או פשוט כמה דקות שנראות כמו נצח

היא בסדר ,קצת מטולטלת ,כולם כבר התפזרו והיא נשארה שם עוד כמה רגעים.

אני עוטפת אותה בחיבוק,מרגיעה שוב 

הנזק רק לרכב ,לא בגוף 

אבל קצת ברגש .

 

אחכ בבית ,יושבות בסלון ואני פתאום מרגישה איזו רעידה קטנה בגוף 

מסתבר שנבהלתי ממש קודם 

 הסוויץ' היה מחייב 

המאמץ הזה להשאר רגועה 

ולא להכנס לאוטומטים מיותרים.

מרגישה שניורונים חדשים התחווטו במוח. 

 

זה קשוח.

 

 

לפני חודש. יום שבת, 27 ביוני 2026 בשעה 17:07

אני הכי גרועה בארגונים, כי אני נלחצת מכל דבר ,אבל אולי בגלל זה יוצא לי הכי טוב. 

זורקת רעיון לחברה-

 אומרת לה שממש חשוב לי שיחגוג אחרת השנה. שיתחבר שם זכרון טוב של חוויה נעימה.

פותחת קבוצת וואטסאפ ו...

במשך שבוע הכל חורק ולא מסתדר .

סף החרדה שלי עולה ואיתו גם הבאסה .אין מצב שלא נחגוג לו יום הולדת השנה! אין מצב ! 

היקום כנראה לטובתי כי בסוף הכל מסתדר ופתאום כולם מאשרים ומתארגנים והאנרגיה מתהפכת בשניה .

הוא מתארגן לו בנחת למפגש עם חברה והזוגי שלה (חייב סיפור כיסוי).

קבוצת הוואטסאפ גועשת עד שכולם מגיעים ועולים ביחד. 

אני מזרזת אותו והוא פותח את הדלת. מצלמת מהצד ומסתכלת עליו ומאותו רגע ,הלב שלי שלולית מבעבעת של אושר. 

חיבוק גדול לכל מי שנכנס. יושבים ביחד ,יש מקום לכולם 

 מקשקשים ומנשנשים ומספרים לו על הפעם הראשונה שפגשו אותו ומה חשבו עליו. 

עוד אורחים משמחים מצטרפים . 

כולם חברים טובים שלו ,כולם אוהבים אותו ,מחבקים ,מעריכים ,אוהבים את העובדה שהוא בחייהם וכמה שהוא עוזר לכולם בדרכו..

אני כל כך שמחה לראות אותו מאושר ,נהנה,מתרגש מהבית המלא ,מכל האנשים שנאספו ,מהאנרגיות הטובות שהיו בבית...

כל כך מגיע לו. הוא כל כך ראוי לזה. 

בסוף הערב האורחים עוזרים לאסוף ולסדר . נפרדים בחיבוקים ,אומרים לי באוזן דברים כל כך מרגשים שמעלים לי דמעות בעינים. 

לא מובן מאליו בעיניי, שהם מקבלים אותי ככה כחלק מחייו.מודים ,מעריכים ,מחבקים,שמחים ומפרגנים שאני שם איתו. 

 

שקט בבית ,הכלים במקום ,הרצפה נקיה והאור הגדול נעבה לטובת מנורה קטנה . 

נשכבת בסלון לנוח מכל היום הזה ,מכל ההתרגשות והפריקה של המתח.

הוא מתכבל לצידי ,מחבק אותי חזק ,נפעם מכל מה שקרה הערב ,מכל האנשים והחיבור אליו.מרגיש כמה הוא אהוב . 

ואז הוא אומר לי : "את עיגול של אהבה",

ולרגע הנשימה שלי נעצרת ואני מחבקת אותו חזק. 

כן ,זו המהות שלי. אפשר בכלל אחרת ? 

לא להיות באהבה? 

הוא אומר לי שכולם מתחברים אליי.אני אומרת לו שאני מאפשרת את זה.כי זה מסקרן ואני באה עם לב פתוח.

לאט לאט אנחנו גולשים לדיבור אחר -

של הגוף ,של שפתיים  ,של אצבעות מיומנות שמגרות ומעלות את האנרגיות למרות העייפות והנחיתה . 

בחדר ,אני מתפשטת והוא מסתכל עליי 

'חייב להגיד לך משהו '

הדפוס החרדתי שלי חושב 'אוי לא.' 

אבל הגבר הבטוח הזה אומר לי שמסתכל עליי והוא כל כך נמשך.

עוד החסרת פעימה וחיוך שמגיע מהלב . 

מתחברים זה לזו בהכי קרוב שיש.

נושמת עמוק . 

הכל טוב. 

 

 

 

לפני חודש. יום שבת, 27 ביוני 2026 בשעה 16:17

'תפנה לי את היום' .

ככה - לקחתי את המקום . משתלטת לו על הלו'ז . לחגוג יום הולדת.

אוקיי אבל איך ומה ? .

מסוג הדברים שהיקום מסדר .בהתחלה בחריקות ואז בתנועה חלקה ונעימה.

כמו מים .

אחרי מתנה וברכה שחיכתה על שולחן המטבח ואחרי הפתעה מחבר קרוב על הבוקר . הפתעה...שתוכננה היטב כמה ימים יחד איתי.

התנעתי את הרכב והפעם אני נוהגת. 

הוא נותן לי להוביל היום ,בלי לשאול שאלות,אפילו בארוחת בוקר , משחרר שליטה על זה,יודעת כמה זה קשה לו אבל אני ילדה גדולה ,מסתדרת כמו שצריך והוא צריך ללמוד שמה שהוא עושה ב 5 פעולות ממוקדות  ,אני אעשה ב 35 מפוזרות .

אבל נגיע לאותה תוצאה .

מגיעים לקצה המושב ,נכנסים למקום עם אוירה נעימה . איטית ,מוזיקלית.

מחליפים לבגדי ים - גם לזה דאגתי מראש - ומלווים לבריכה חמימה. 

נכנסים למים ,שתי מטפלות חמודות ונעימות  מסבירות על הטיפול. מסתכלת עליו בעודי מתרחקת עם המטפלת. אנחנו באותה בריכה ביחד אבל מטופלים לחוד. 

מכאן ואילך התחיל קסם שחויתי לראשונה. 

מצוף מתחת לרגליים ותמיכה מערסלת לראש. 

היא מזיזה אותי במים ואני מרגישה איך כל הגוף נרפה ומתמסר לתנועה של המים ,של הזרמים שנוצרים ,של המתיחות והכיפופים. הידים שלי זזו והרגליים וכל הגוף .כמו דרקון מים . כמו הקעקוע שלי. כמו המים ,כמו האנרגיה שזזה. 

מדי פעם היא העבירה אותי תחת קרן שמש שהשתקפה ואני הרגשתי כמו טעינה של סוללה . רקדתי שם ,רקדתי במים ,בחוסר משקל וזה היה הדבר הכי משחרר שחויתי.

היד שלי נשלחה מדי פעם הצידה וידעתי שזה קרה כשהוא היה לידי. ככה האנרגיה שלו מושכת אותי גם בעינים עצומות .

לקראת הסיום הן קרבו אותנו. הניחו את היד שלו על הבטן שלי ואת היד שלי על החזה שלו

ולפתע הרגשתי תנועה של קפיצה ,חשבתי שהוא צחק וחייכתי אבל אחכ אמר לי שהגוף שלו רטט. 

אני ראיתי כוכבים . ליטרלי . מיליון כוכבים מנצנצים שמגיעים מהכיוון שלו. 

זה היה כל כך עוצמתי...

כשהובילו אותנו  לסיום הטיפול ,לקח לו זמן להתאפס לכאן ועכשו . הבטתי בו נשען בעינים עצומות ,מתמסר לתחושה שעוד עוברת בגוף. 

עברנו לג'קוזי עם כוס יין שקצת עלתה לראש . 

היה לי קצת קשה שהיה מרוחק ואני הייתי זקוקה למגע אבל לומדת להכיר אותו ,אז מתאפקת. 

כשהיין עולה לראש  אנחנו יוצאים לחצר. יושבים מתחת לעצים באוירה פסטורלית שכזו ומדברים על העבר והוא מספר לי על כל מיני דברים מהילדות ,מהנערות .

ואז מתלבשים לאט לאט ושוב אני נוהגת הביתה אליו בזמן שהוא עסוק בלהשיב לכולם על ברכות יום ההולדת.

 

בבית ,האוכל מתעכב ואני מתקלחת ומתלבשת יפה . 

הוא עוד לא יודע ,אבל יש עוד הפתעה בדרך.

 

 

 

לפני חודש. יום שבת, 20 ביוני 2026 בשעה 17:04

נשכבת על המגבת ,החול קצת רטוב וקשה מתחת. 

השיער קצת מתלכלך,לא נורא .חול בשיער זה הכי ילדות שיש. 

בריזה של לפני שקיעה בים .רעש הגלים וקצת מטקות מסביב.

ילדים רצים מפה לשם ,עורמים מדוזות שמצאו על החוף. 

 

תמונות מהסופש עולות כמו פלאשים : 

נסיעה למסיבת בריכה שקצת היתה מאאא...

וחזרה משם בפקק

היד שלו לשה את הירך שלי והיד שלי על הזין שלו ,מלטפת מגרה עד שעומד זקוף וקשה

מיליון מכוניות מסביב ,אורות כביש ואנחנו בשלו ברכב ,מוזיקה ברקע והמון תשוקה . 

בבית כבר נשלים את המרחק עד לאפס .

סקס מטורף אל תוך הלילה בסלון ואחכ בחדר 

הוא מטיס  אותי לגבהים.גורם לגוף להשתחרר לרעוד למיינד להעלם .בא לי לצרוח מעונג ,שכל העולם ישמע . 

יום שעובר לאט ובחוסר מעש 

ואז מרימה חצי עולם להשיג כרטיסים למסיבה

שאליה נוסעים בערב. 

משוגע הזה...כמו לנסוע ב GTA אני מפחדת וזה גם מרגש .נבהלת אבל בוטחת בו,הוא יציב ומפוקס והגבר הזה יודע מה הוא עושה.

בכל דבר .

והכי יודע לשלוט בי ובגוף ובמיינד שלי .

נכנסת עם הגבר הכי חתיך שם ,מתחברת ישר למוזיקה - הרבה זמן לא רקדתי.

מתחככת בו ,מלטפת ,מתגרה .

האורות המנצנצים הופכים את העינים שלו ל 50 גוונים של אפור.

יחד עם עוד זוג חברים -זה מרגיש רביעיה כיפית כזאת.

בבית חזרה מתכרבלת במיטה ,קשה קצת בלי המגע שלו כי אני חוזרת ספור חרמנית מריקודים.

בבוקר - הבטן קצת כואבת ,חוסר נוחות.קמה מספר פעמים עד שבסוף מתישבת בסלון קצת מתוסכלת.

חוזרת למיטה ,הוא מתקרב נוגע אבל אני לא מדברת את שפת המגע. לא מבינה שמגע צריך להענות במגע . עד ששואל מה אני צריכה .

לא חושבת שאי פעם מישהו שאל אותי את זה.

לא - מה אני רוצה. אלא מה אני צריכה .

והצטרכתי מגע. את המגע שלו. 

קרוב ,חם ,רך ומלטף

 הוא מתקרב ועוטף

נושך את הכתף שלי ומחכך את הזיפים.

היד שלו מטיילת על הגוף שלי

מרפרפת בקצה של הקצה...

ואני בעקבותיה.

:) 😄 :) 😄 

אני מסתכלת על השמיים ואז עוצמת עיניים,נושמת עמוק . נותנת לכל הדבר הזה לעבור לי בגוף.

מרגישה בידיים- את החיבוק שלו ,

בשפתיים- את הנשיקות שלו 

באף - את הריח שלו 

ובין הרגלים - את ה...

ובאוזן את הפקודה : " תגמרי! איתי! עכשו!"

 

 

 

לפני חודש. יום שני, 15 ביוני 2026 בשעה 17:35

דור האקס שכמוני , בטח זוכר את הפרסומות של הסיגריות ובמיוחד המרלבורו האדום.

תמיד בתמונה או בפרסומת היה איזה טקסני בודד כזה שמסתובב על סוס ואז ליד מדורה או משהו כזה ,עצר ועישן . 

מודול הגבריות תחת מעטה של הרס ריאות...😁

אבל איזה מודל שזה...

בצעירותי - כולם עישנו סביבי במשפחה.

הייתי יושבת ומתבוננת בזה .כמו שהתבוננתי על כל דבר.

בטקס הזה של לקרב את הסיגריה לפה ,להדליק עם מצית או גפרור והלהבה הענקית עם השאיפה הראשונה,הנשיפה שמשנה את ההבעה בפנים . איך שנשים עישנו ,איך שגברים. היד שמכסה את הלהבה שלא תכבה ...

הסיגריה בין האצבעות או מונחת במאפרה ועשן שמסתלסל.

הריכוז הזה בעישון ,הפוקוס של המבט ,המחשבה לחלקיק שניה . 

וואו ,בחיי,שהייתי ילדה מוזרה...

ואז התבגרתי וכשזה היה טרנד לשנוא עישון - גם אני שנאתי ואז הריח הפריע לי.

החוקי לשעבר עישן ,לעיתים זה הפריע לי ולעיתים לא.

בכלל ,לא ממש מפריע לי שמעשנים לידי. התרגלתי לחזור הביתה ממועדונים מריחה כמו מאפרה. שיער עם ריח בלתי נסבל.

גם אני עישנתי מדי פעם. בתיכון ,בצבא וגם אחרי הגירושין .

קצת סיגריות ,קצת וויד,מה שיש כל עוד זה חברתי.

אולי בגיל שלי כבר פחות אכפת מהבריאות של הריאות. מה זה כבר עוד שכטה ,פחות שכטה.

הערב ,הוא מדליק סיגריה והנשימה שלי נעתקת,פתאום פלאשבק לעבר ,לרגע ,להתבוננות, לריכוז ,לתנועה של היד ,לשינוי בפנים

רק ש...פאק ! הפעם זה בא עם טון של סקס אפיל והאימפקט למוח - overwhelming. 

זה הרגיש כמו סשן מנטלי .

לרגע אחד ,כשהוא היישיר מבט למצלמה ,חיכיתי לפקודה ואז ניערתי את עצמי במחשבה והמשכנו לדבר.

עכשו תוהה . מה אם כן ? ...

 

 

לפני חודש. יום רביעי, 10 ביוני 2026 בשעה 15:06

פפראצי הזכירה לי את יום ההולדת האחרון שלי

משום מה זכרתי דבר אחד ולא זכרתי דבר אחר.

איזה קטע. איך שהמוח מסדר מחדש .

אז גללתי אחורה בוואטסאפ וקראתי את השיחות שלנו 

ומה שיש לי להגיד זה 

וואו.

 

 

לפני חודש. יום רביעי, 10 ביוני 2026 בשעה 12:54

אני בבית והוא בבית 

רק ששנינו לא באותו בית

זה לא קל לחיות בדיסוננס הזה של כל הזמן לרצות להיות איתו 

לבין הצורך והכרח להיות בבית.

לפעמים מרגיש שאני פה רק כדי להפגין נוכחות.

לא שמישהו באמת צריך אותי כאן.

לפעמים כן. לרוב לא .

כביסות ,כלים , בישולים . מטלות. 

לא יודעת.,אולי בגיל הזה כבר נמאס מהכל 

ופשוט בא לעשות מה שבאמת רוצים? 

 

אני מתגעגעת אליו . מסתכלת בתמונות.

אבל אני לא ממש צריכה אותן - הוא בלב ובראש שלי.

ואולי צריך להיות קצת בנפרד כדי שנתגעגע? 

כדי שכל אחד יתעסק בענינים שלו? 

ועדיין - כשמגיע הערב והמיטה ריקה (או מלאה בבלגן במקרה שלי) אז זה מבאס....

כי אין כמו להתכרבל איתו.בכפיות . הגב שלי צמוד לחזה שלו 

והתחת שלי לאגן שלו

יד אחת מתחת לראש שלי

ויד שניה מחבקת ומצמידה.

מה צריך יותר מזה ? 

 

 

הסחות דעת ....

סיימתי לראות devil may cry סדרת אנימה מלאה באלימות ושפריצות של דם . מוזיקת רוק כבד ומלא ציניות.

ללכת לסדר את החדר ? 

לא בא לי . 

ובשביל מה ?

 

הייתי אמורה להפגש הערב עם חברות וזה התבטל. כל אחת מהסיבות שלה . 

אז סתם עוד ערב בבית.

הולכת להכין משהו טעים....

 

לפני חודש. יום שלישי, 9 ביוני 2026 בשעה 16:27

נסחבתי בקושי לעבודה ביום ראשון . כבר לא יכולה לסבול להיות שם . 

הדבר היחיד שהחזיק אותי זו התוכניות לאחרי. 

ללכת עם הבת שלי לקנות שמלה לפרום.

ללכת.עם.הבת.שלי.לקנות.שמלה.לפרום.

WTF ??

עוד אחת שגדלה לי בטיל ...

אבל היא קלה . אחת שדוגמת . כמו אמא שלה - תמדוד 10 שמלות בסוף תחזור לראשונה ...

אז ממדה 4 ומיצתה.

והיא כזאת יפה ונשית וכל כך לא מגיעה לה הנידוי החברתי שעברה בתיכון . חבורה של בני זונות.

מזל שלפחות יש לה חבורת חברותים מחוץ למסגרת הזאת.

עכשו לדוגמא - הם יושבים פה אחרי שהשתלטו על המטבח והכינו אוכל טעים.

אז יום ראשון ואיראן וזה. 

אחרי שהורדתי אותה בבית ,נסעתי אליו. 

מתישבת לידו בסלון אחרי חיבוק מועך. מקשקשים ורואים טלויזיה.

מתלבטים אם לצאת לתל אביב לבר. 

יודעת שהוא לא 100% אז לא לוחצת .

אני אף פעם לא בלחץ לצאת אם יש משהו רפואי. הכל יכול לחכות.אבל הוא עושה מאמץ ואני מאוד מעריכה את זה . 

בבר פוגשים מעט חברים. תל אביב ריקה ומתחילים להגיע דיווחים על תקיפה. איראן וזה.אבל אני לא בלחץ. אני איתו. ועם חברות ומצחיק שם ונעים ממש .

אחרי שכטה הוא נינוח ורגוע . צוחק ומפלרטט איתי . נוגע המון ואני כל כך אוהבת את זה . כי אין עינים בוחנות ושופטות והכי כיף ככה. 

בדרך הביתה נוהג לאט שלא כהרגלו ואני קולטת את הסטלה וצוחקת איתו שלא יעיר את הילדים מאחורה והוא לא מבין אלו ילדים ושנינו נקרעים מצחוק. 

דיבורי סטלות כל הדרך כולל דירוג חמשת הגברים שכדאי לי לשכב איתם ואז מגיעים הביתה.

אני מתה על העינים המצועפות שלו ועל החיוך הטיזרי הזה .

לוקחת אותו למיטה ומפשיטה אותו. 

יושבת על הברכיים  לפניו ומענגת אותו . נהנית לראות אותו ולשמוע ...ומשם זה ממשיך לעונג מעושן ומעונן עד שהשינה טורפת אותנו אליה. 

בסביבות הבוקר  אני קמה לפיפי ואז כשחוזרת ,יש התראה ואני נלחצת ,מבולבלת ,לא מבינה. 

מנסה להתלבש ולא מצליחה . הוא קורא לי ואני עונה . הולכת וחוזרת אליו . בודקת שהבנות בסדר.

אין אזעקה פה אבל יש שם ואני מבולבלת. מתלבטת אם כבר לקום ,להתארגן ,לעבוד.

אבל במקום זה מתחפרת בחיבוק שלו ,נרגעת. נרדמת . 

מתישהו הטלפון מצלצל שוב ואני כבר צריכה לקום ולהתחיל את היום .אבל רגע ...שיחכו קצת. 

שנינו מתארגנים . אני לעבודה בבית ,הוא לעבודה בחוץ. 

מנסה להרגיע את האוטומט של לעזוב הכל ולחזור הביתה . אז אני נשארת ועובדת ומתעסקת בשלי.

מכינה לי משהו לאכול ,מדליקה קצת מוזיקה. 

כשהוא חוזר אז יושבים קצת ביחד . השיחה מתגלגלת שוב לעניני הלב ,הכאב,תהיות,על מה שהיה .

מרגישה איזו אנרגיה לא טובה נוחתת עליי.מסתובבת בבית ,נושמת. בודקת עם הקלפים . הם מאשרים . 

אני אומרת לו שקשה לי כרגע להכיל . פעם ראשונה שאני מרגישה מספיק בטוחה להגיד -

רגע תעצור ,המידע הזה קצת כבש לי כרגע ,צריכה שניה לסנן ולמנן. יודעת שהוא מבין ועוצר. 

אחכ בספה אני ארדם על הרגליים שלו .

הערב היה אמור להיות גדוש באירוע שחיכיתי והתכוננתי אליו אך בוטל בגלל האיראנים.

מתקלחים ביחד ואחכ על הספה הוא מענג אותי . תובע לעצמו בעלות עליי. מטרף אותי במגע מרפרף או במגע אינטנסיבי שמעיף אותי לגמרי. 

גורם לי להרגיש תחושות מוזרות בגוף. נוגע במקומות אחרים.

הוא מפתיע עם צעצוע ולוקח אותי למיטה להמשך ערב מטריף חושים . עד לאן זה יגיע... מסתבר שיותר רחוק בכל פעם.

נרדמים לשינה מתוקה שאחרי סקס אינטנסיבי.

אחרי עוד קימה וסבב נשנשת במטבח ,מנוחה בסלון והמתנה לעדכונים ,חוזרים שוב למיטה ומתכרבלים לשאר הלילה. 

אני נושמת עמוק מול החזה שלו. כל כך לא רגילה לתחושת הבטחון הזאת ,לרוגע הזה שלו,לבטחון ,לנוכחות ,לודאות.

השינה רגועה כל כך עד שאני נאלצת לקום לעבודה . 

שזה מחדל בפני עצמו .אבל הלב שלי מלא עד גדותיו

והגוף שלי עוד נושא בכל תא ותא את זכרון המגע שלו והריח שלו והאנרגיה שלו. 

החברות מצחיקות ומעבירות את היום בתכנונים וקשקושים.

הלו'ז מתמלא ואני שמחה. 

מחכה כבר לפעם הבאה .

 

 

לפני חודש. יום שבת, 6 ביוני 2026 בשעה 16:04

בכל מקום הוא מדהים אותי מחדש 

איזה גבר שהוא 

וכמה אני מצולקת ולא רגילה לזה

כמה יש ביננו את המקום לבקש להגיד לדבר 

וגם לחשוב ,לעצור , להשתנות.

שאלתי בסוף את השאלה 

כי ידעתי שאם לא אשאל - ארגיש יותר רע עם עצמי

שאלתי מתוך ידיעה שגם אם אקבל סירוב -אני עושה שם עבודה.

ועשיתי.

הקלפים מאתמול עוד מהדהדים לי. 

המאבק והקלף השחור. אז די ,המאבק נגמר . זה הפנימי

ועכשו הקלף השחור שהוא הכל ולא כלום.

כמו הרגע ,השניה הזו של החושך לפני המפץ  הגדול .

נו אני סתם תיאטרלית עכשו .

זה לא כזה מפץ גדול כמו פשוט עוד צעד קדימה.

 

מקשיבה לקול שלו וכל המערכות נרגעות.

מדברים שוב והוא מאשר לי דברים . מסביר גם על האוטומטים שלו ושנינו מתבוננים על השינוי

לומדים את עצמנו מחדש . לומדים אחד את השניה.

בונים בסיס חזק ויציב ,שורשים שמתחפרים עמוק יותר

זה לא משהו שאני רגילה אליו 

רגילה לחוסר ודאות ,חוסר יציבות ,חוסר בהירות

ולהיות 'על המשמר'. 

אז עכשו זה אחרת

וכל יום מרגש מחדש.

וגם אם יש כאב של געגוע זה בסדר.

זה מתוך הרצון להיות איתו ולא מתוך פחד.

געגוע בריא כזה שמדרבן לתכנן את הביחד 

 

מחכה כבר לידיים שלו שיעטפו אותי ויחבקו חזק . 

 

לפני חודש. יום שבת, 6 ביוני 2026 בשעה 1:20

כמו ענן סמיך וכבד

הוא עוטף אותי

הגעגוע הזה.

יושב לי על בית החזה

מכאיב לי בידיים.

שיחה כבדה ,קצת מטלטלת

תחושה ששוב אני צריכה ללמוד ולהסתגל ולהתאים את עצמי לקושי הזה

לכבדות הזאת 

כי מתגעגעת 

ערב משפחתי מסיח את הדעת 

רק שפתאום אני קולטת משהו אנרגטי.

שלי ? שלו ? זה בא מרחוק.

ידיעה שנוחתת והבנה.

נסיעה הביתה בכבישים ריקים

פורקת תובנות עם חברים

הם מבינים ,מחבקים ,מכילים

שינה עצבנית כי זו השגרה 

תוהה אם לבקש משהו 

הגבול הדק והלא ברור לי בין 

לקחת את המקום שלי לבין להתערב ולהפריע.

אולי גם בזה כשיש ספק אז אין ספק?