מסיבת עצמאות קהילתית בחצר . מוזיקה ,שולחן חברתי ושתיה וממתקים.
ג'ינס חדש וחולצה לבנה ,לא הפורטה שלי אבל נחמד לי במראה הזה.
מגיעה יחסית מוקדם ,המקום קצת ריק .
כמה אנשים מוכרים לקשקש ולהגיד שלום.
אני מחכה לו,לזאוס. מתקשרת לבדוק מה קורה . הוא בענינים שלו ,קצת בלי מצב רוח
והלב שלי מחסיר פעימה לרגע .
מצד אחד ככ רוצה שיבוא ,מצד שני ,אני לא לוחצת. לא בא לי שיבוא ויתבאס בגללי.
אז קובעת להתקשר עוד חצי שעה ובינתיים המקום מתמלא ועוד מכרים ועוד חברים מגיעים.
מתקשרת אליו ונושמת בהקלה כשהוא עונה לי מהנסיעה. הלב שלי מפרפר רק מהמחשבה לראות אותו עוד כמה דקות והחברות שמות לב שהחיוך שלי השתנה .
הוא עומד בכניסה ,מסתכל רגע לצדדים .אני ניגשת אליו והחיבוק הזה והנשיקה שלו עושים לי בלגן בגוף.
הוא הולך להגיד שלום לחברים ואני חוזרת לחברות לרקוד ,לשתות.
פוגשת שם מכרה ותיקה ואנחנו מתחבקות חזק וצוחקות על זה שנפגשנו פה ,בהמשך עוד נשב לדבר שיחה צפופה וקצרה על החיים. מסתבר שיש לנו המון מכרים משותפים.
בדרך מפה לשם אני ניגשת אליו ומכירה את אחד החברים שלו.
יש לי מקום נכון ? אז אני לוקחת אותו. בכל פעם שעולה לי המחשבה של 'אני אתרחק ,אני מפריעה,לא רוצה לנג'ז'... אני לוקחת צעד קדימה.
ממשיכים לרקוד ואחרי זמן מה הוא מגיע אליי ,מבט משועשע ,משחקי שכזה. לוחש לי באוזן שהוא לא מרשה לגעת בו אבל שארגיש אותו.
האנרגיות עוברות ממני אליו וחזרה ועם המוזיקה זה שוב מתעצם. מילים של שירים ,קצב של מנגינה,
להסתכל לו בעינים ואז כל היתר נעלם.
רעש של אנשים
מבטים של אנשים
עוברים וחוזרים.
"איזו יפה שאת" הוא לוחש לי באוזן . הלב שלי מתפוצץ....לשמוע מחמאה כזאת זה לא מובן מאליו.
ולא אכפת לי מכלום מסביב כי הרטט עובר בגוף והוא זז לידי וזה קשה ממש כי אני רוצה ,ככ רוצה להרגיש אותו פיזית ,לחבק ,להצמד ,להתנשק .
והוא מרחיק ומסשן לי את המיינד באדג'ינג מטורף. אני קצת בראטית ,קצת לא ממושמעת,אבל לא אומרת כלום . הוא קורא את הכתוביות על המצח שלי .
אני זזה עם המוזיקה בהוראות שלו ובפיקים מסויימים ממש גומרת ועפה ורועדת בין כל האנשים ואף אחד לא יודע מה קורה מלבד שנינו וזה כל כך קסום.
הוא מתיר לי לחבק אותו. 10 שניות לא יותר ואני נצמדת אליו . ראש על החזה שלו ורק הדופק שלי ושלו באזניים. כמו בסרט כשהכל משתתק ושומעים רק פעימות
בו-בום ,בו -בום, בו-בום .... איזו שליטה שיש לו עליי,במבט ,במגע ,באנרגיה .
ואז מתרחקים ןהמוזיקה חוזרת לאזנים.
עייפים ומתקפלים ליד הרכב . אני ממש ממש מתאפקת לא לנסוע אליו וכואב לי . הוא עומד מחוץ לרכב רוכן אליי,מחייך ,העיניים שלו...
מזכירה לעצמי את המטלות בבית... הפאקינג מציאות שקשוחה לי.
הוא מורה לי לקרב אליו את השפתיים. לא לזוז .
והוא מנשק אותי. השפתים שלו רכות ,מתוקות,מזמינות ומפתות.
הלשון רטובה וחמימה מלקקת את דרכה.
והכיווץ הזה בין הרגליים
הכלנגמר מהר מדי.
מדברים בטלפון בדרך הביתה ואחכ בוידאו בבית.
סף הגירוי עולה ועולה והוא לא מרשה לי לגמור.
להתאפק ,על הקצה...
לילה טוב .