צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני חודש. יום שבת, 27 ביוני 2026 בשעה 17:07

אני הכי גרועה בארגונים, כי אני נלחצת מכל דבר ,אבל אולי בגלל זה יוצא לי הכי טוב. 

זורקת רעיון לחברה-

 אומרת לה שממש חשוב לי שיחגוג אחרת השנה. שיתחבר שם זכרון טוב של חוויה נעימה.

פותחת קבוצת וואטסאפ ו...

במשך שבוע הכל חורק ולא מסתדר .

סף החרדה שלי עולה ואיתו גם הבאסה .אין מצב שלא נחגוג לו יום הולדת השנה! אין מצב ! 

היקום כנראה לטובתי כי בסוף הכל מסתדר ופתאום כולם מאשרים ומתארגנים והאנרגיה מתהפכת בשניה .

הוא מתארגן לו בנחת למפגש עם חברה והזוגי שלה (חייב סיפור כיסוי).

קבוצת הוואטסאפ גועשת עד שכולם מגיעים ועולים ביחד. 

אני מזרזת אותו והוא פותח את הדלת. מצלמת מהצד ומסתכלת עליו ומאותו רגע ,הלב שלי שלולית מבעבעת של אושר. 

חיבוק גדול לכל מי שנכנס. יושבים ביחד ,יש מקום לכולם 

 מקשקשים ומנשנשים ומספרים לו על הפעם הראשונה שפגשו אותו ומה חשבו עליו. 

עוד אורחים משמחים מצטרפים . 

כולם חברים טובים שלו ,כולם אוהבים אותו ,מחבקים ,מעריכים ,אוהבים את העובדה שהוא בחייהם וכמה שהוא עוזר לכולם בדרכו..

אני כל כך שמחה לראות אותו מאושר ,נהנה,מתרגש מהבית המלא ,מכל האנשים שנאספו ,מהאנרגיות הטובות שהיו בבית...

כל כך מגיע לו. הוא כל כך ראוי לזה. 

בסוף הערב האורחים עוזרים לאסוף ולסדר . נפרדים בחיבוקים ,אומרים לי באוזן דברים כל כך מרגשים שמעלים לי דמעות בעינים. 

לא מובן מאליו בעיניי, שהם מקבלים אותי ככה כחלק מחייו.מודים ,מעריכים ,מחבקים,שמחים ומפרגנים שאני שם איתו. 

 

שקט בבית ,הכלים במקום ,הרצפה נקיה והאור הגדול נעבה לטובת מנורה קטנה . 

נשכבת בסלון לנוח מכל היום הזה ,מכל ההתרגשות והפריקה של המתח.

הוא מתכבל לצידי ,מחבק אותי חזק ,נפעם מכל מה שקרה הערב ,מכל האנשים והחיבור אליו.מרגיש כמה הוא אהוב . 

ואז הוא אומר לי : "את עיגול של אהבה",

ולרגע הנשימה שלי נעצרת ואני מחבקת אותו חזק. 

כן ,זו המהות שלי. אפשר בכלל אחרת ? 

לא להיות באהבה? 

הוא אומר לי שכולם מתחברים אליי.אני אומרת לו שאני מאפשרת את זה.כי זה מסקרן ואני באה עם לב פתוח.

לאט לאט אנחנו גולשים לדיבור אחר -

של הגוף ,של שפתיים  ,של אצבעות מיומנות שמגרות ומעלות את האנרגיות למרות העייפות והנחיתה . 

בחדר ,אני מתפשטת והוא מסתכל עליי 

'חייב להגיד לך משהו '

הדפוס החרדתי שלי חושב 'אוי לא.' 

אבל הגבר הבטוח הזה אומר לי שמסתכל עליי והוא כל כך נמשך.

עוד החסרת פעימה וחיוך שמגיע מהלב . 

מתחברים זה לזו בהכי קרוב שיש.

נושמת עמוק . 

הכל טוב. 

 

 

 

לפני חודש. יום שבת, 27 ביוני 2026 בשעה 16:17

'תפנה לי את היום' .

ככה - לקחתי את המקום . משתלטת לו על הלו'ז . לחגוג יום הולדת.

אוקיי אבל איך ומה ? .

מסוג הדברים שהיקום מסדר .בהתחלה בחריקות ואז בתנועה חלקה ונעימה.

כמו מים .

אחרי מתנה וברכה שחיכתה על שולחן המטבח ואחרי הפתעה מחבר קרוב על הבוקר . הפתעה...שתוכננה היטב כמה ימים יחד איתי.

התנעתי את הרכב והפעם אני נוהגת. 

הוא נותן לי להוביל היום ,בלי לשאול שאלות,אפילו בארוחת בוקר , משחרר שליטה על זה,יודעת כמה זה קשה לו אבל אני ילדה גדולה ,מסתדרת כמו שצריך והוא צריך ללמוד שמה שהוא עושה ב 5 פעולות ממוקדות  ,אני אעשה ב 35 מפוזרות .

אבל נגיע לאותה תוצאה .

מגיעים לקצה המושב ,נכנסים למקום עם אוירה נעימה . איטית ,מוזיקלית.

מחליפים לבגדי ים - גם לזה דאגתי מראש - ומלווים לבריכה חמימה. 

נכנסים למים ,שתי מטפלות חמודות ונעימות  מסבירות על הטיפול. מסתכלת עליו בעודי מתרחקת עם המטפלת. אנחנו באותה בריכה ביחד אבל מטופלים לחוד. 

מכאן ואילך התחיל קסם שחויתי לראשונה. 

מצוף מתחת לרגליים ותמיכה מערסלת לראש. 

היא מזיזה אותי במים ואני מרגישה איך כל הגוף נרפה ומתמסר לתנועה של המים ,של הזרמים שנוצרים ,של המתיחות והכיפופים. הידים שלי זזו והרגליים וכל הגוף .כמו דרקון מים . כמו הקעקוע שלי. כמו המים ,כמו האנרגיה שזזה. 

מדי פעם היא העבירה אותי תחת קרן שמש שהשתקפה ואני הרגשתי כמו טעינה של סוללה . רקדתי שם ,רקדתי במים ,בחוסר משקל וזה היה הדבר הכי משחרר שחויתי.

היד שלי נשלחה מדי פעם הצידה וידעתי שזה קרה כשהוא היה לידי. ככה האנרגיה שלו מושכת אותי גם בעינים עצומות .

לקראת הסיום הן קרבו אותנו. הניחו את היד שלו על הבטן שלי ואת היד שלי על החזה שלו

ולפתע הרגשתי תנועה של קפיצה ,חשבתי שהוא צחק וחייכתי אבל אחכ אמר לי שהגוף שלו רטט. 

אני ראיתי כוכבים . ליטרלי . מיליון כוכבים מנצנצים שמגיעים מהכיוון שלו. 

זה היה כל כך עוצמתי...

כשהובילו אותנו  לסיום הטיפול ,לקח לו זמן להתאפס לכאן ועכשו . הבטתי בו נשען בעינים עצומות ,מתמסר לתחושה שעוד עוברת בגוף. 

עברנו לג'קוזי עם כוס יין שקצת עלתה לראש . 

היה לי קצת קשה שהיה מרוחק ואני הייתי זקוקה למגע אבל לומדת להכיר אותו ,אז מתאפקת. 

כשהיין עולה לראש  אנחנו יוצאים לחצר. יושבים מתחת לעצים באוירה פסטורלית שכזו ומדברים על העבר והוא מספר לי על כל מיני דברים מהילדות ,מהנערות .

ואז מתלבשים לאט לאט ושוב אני נוהגת הביתה אליו בזמן שהוא עסוק בלהשיב לכולם על ברכות יום ההולדת.

 

בבית ,האוכל מתעכב ואני מתקלחת ומתלבשת יפה . 

הוא עוד לא יודע ,אבל יש עוד הפתעה בדרך.