בלילות שאני הופך לזאב הכל נעלם..
בקרים הזויים והשמש ממשיכה לא אכפת לה ולי אכפת?
וממש כנו צליל מיתר שמתנגן ומכל האהבות שיש או שהיו מתגנב לי שם הגעגוע לפרוט על מיתרי גופה - אבגוד בהרגשה?
אבגוד בנדר?
לחשוב ששם לפעמים נמצא הקסם והנה השמש שוב שוקעת זוכרים? היא לא באמת אכפת... ולי אכפת?
נשאלת השאלה.
ואני כאילו שיש לי את כל הזמן בעולם 🔱
עולם השליטה!
יש, בו שליטה או שאנחנו בעצם היחידים שלא באמת שולטים אלא היצר התאווה ושכרון החושים ברגע שהיא נכנעת ומתמסרת - - תמיד אצלי בראש עוברת מיידית השאלה האם זה מריגוש או מכוונת אמת להיות *משוייכת*
ושוב שאלת אם כל השאלות
האם לסמוך לתת קצת אמון לשחרר או לשחרר ולהמשיך הלאה.
יש סיבה בכלל לכל דבר או שהכל
באמת נכתב שם למעלה ☝️
מי יודע?
גורלות נחתמים
ואנשים נעלמים ברגע...
נשברתי
נחבלתי
לפחות הבנתי שהלב קיים ישנו אחרי
כל המהמורות
דופק בקושי אבל דופק
אז השקיעה מחכה לי אגש אליה
היא תמיד מחבקת 🔱
ניפגש כבר להתראות היי שלווה
אני הייתי Kondalini 🔱