נרקומנית של מילים

פועלת מהלב 

לא מהראש

טיפשה...

לילה לא לילה...

יום לא יום...

אשכנזיהמקולקלתשרהמזרחיתומרוקאית

מרבונה...

כבר לא יודעת מה אני...

קצת אבודה...

קצת משוגעת

קצת שקופה...

רואים עליי הכל

ובא לי לארוז תיק

ולהעלם ולא לומר לאף אחד היכן אני

ואף אחד לא ידע ויראה את הצלקות...

בוכה את הלב מהעיניים

מבינה שהדחקתי הכל

ואני נופלת

היא אומרת לי...

" אם הפרחים נבלו

הארגטל מת? לא קיים?

את אגרטל יפה..."

בשישי לקחתי שעה פסק זמן

כשחזרתי...הגור פחד שחטפו אותי...

הגורה מייד ענתה:"תסתכל עליה 

                    מי יחטוף אותה היא משוגעת"...

היום קצת נשמתי...

למרות הבור בלב

מדממת...

תרתי משמע...

הוא דואג לי כמו לילדה 

כבר כמה ימים בוכה לו ברכב בשקט

והוא מציץ מהמראה בשקט

אתמול פתאום אמר לי:

"יודעת מה הבעיה שלך..

התפשטת יותר מידי.. "

הוא התכוון לבגד ים...

מטאפורי משהו...

לא נושמת...

לאן הגעתי...הם חסמו אותי במדיות...

קוראת צועקת

צורחת לו

ולא שומע...

מה יותר מת מזה...?

לא שייכת לאף אחד

לא שייכת לשום מקום

שיחה איתו ומתפרקת לחלוטין..

אחרי חמש שנים

לא יאמן כמה עוד משפיע עליי...

לקח ממני הכל

ואין יותר מה להפסיד...

כמה שונאת אותו...

לא נותר בי כוח...

לא נושמת

נשכבת על הרצפה במקלחת

ונותנת לעצמי להתפרק

"קח אותי מפה

תן לי שקט בבקשה.

לא אבקש יותר כלום"

מראה שעל הקיר

מי המפלצת שבקיר??

אין דבר יותר מכוער 

מנקבה בכיינית...

ואני..  בכיינית נוראית...

לא מתחרטת על כלום

יודעת שיש כאלה שנגעתי בהם...

ואין לי כוח אליי

מרגישה איך מאבדת את שפיות דעתי

לאט ובטוח..

יותר לא יגעו לי שם בלב

כואב 

כואבבב

לא מקללת אף פעם

אבל חייבת לצרוח את נשמתי החוצה

כוסאממאאאאא של המציאות

תכף התחלה חדשה

בורחת לשירותים

מתיישבת על הרצפה

ונחנקת...

והבור השחור מפיל אותי

הבדידות...

והיחיד שהבין.. לא נמצא...

ואין כבר אף אחד שמבין

ואכפת לו...

מזכירה לעצמי

לנשוםםםם

לנשום

ולנשוםםםםם