נרקומנית של מילים

"כולך לב "

אמרה לי...

לא מבינה כמה צרות הלב הזה עושה לי.. 

כמה כאב יש בו...

כמה מדמםםם..  

כמה קשה להפסיק הרגלים שהוטמעו...

כמה קשההה לא לכתוב...

כמה שכואבבבב

כואבבב

שורףףף

שינה דפוקה...

והמחשבות שוב מתגנבות...

הכל מתערבב

טוב ורע...

אני חזקה ,חלשה

טיפשה

ובוכה בוכה

לא רוצה להרגיש

לא רוצה...

אין אהבה

ואין בדסמ

ואין אני

הכל דפוק

והמציאות מזדיינת

אנסה זיינה אותי חזק 

בכל החורים

גאנג באנג

ושקט

שקטטט כבר

ואיך אקום מחר?

ואם לא הם...

בלי תגובות!!!!

ידעתי שאמצא אותם

הם שלי!

חוש אימהי קוראים לזה.  

איך במקום מלא אנשים

מרגישים לבד??

שוב ערה..

מחשבות

מחשבות...

מחשבות

הוא מסתכל עליי ואומר:

"את הקטנה המתוקה שלי"...

כמה שממיס לי את הלב

"עֶצֶב נִגְרָם עַל יְדֵי אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה.
כְּכָל שֶׁאַתָּה מֵבִין יוֹתֵר, כָּךְ אַתָּה כּוֹאֵב יוֹתֵר.״

-צ'רלס בוקובסקי

מסתכלת במראה

ומשתדל בחיי

להיות טובה.

ובסוף.. מרגישה טיפשה

כאב עצום מהפנים החוצה

בלי יכולת לנשום...

מזל שהם פה שומרים

לי על השפיות...

עוד כמה שעות...

הארק ממתין לי..

אלבש את בגדי הזונה שלי

אקח אלה ואשבור את המראה

כדי שלא אראה 

אותנו תוך כדי

אקח חתיכת זכוכית...

ואסמן אותי בשבילך

תוכל לזיין אותי

מרוחה בדם

אתה  הגבר האחרון שתיגע בי...

- לעמוד על מסילת רכבת ולרדת לפני שהיא מגיעה

- לקפוץ באנגי'

- צניחה חופשית

- לרכב על אופנוע

- מסרגות על גופי

- לרסק את הלב

הרשימה עוד ארוכה

משו לא ברור קורה לי בגוף

והצורך בכאב עלה עלה...