נרקומנית של מילים

לצאת מאיזור הנוחות

אוהבת אתגרים..

בעיקר לאתגר את עצמי מול הפחד,

מול השדים שלי..

ויש לא מעט..

לפני כמה שבועות התבקשתי להתמודד עם הפחד

לעמוד מולו עין בעין...

ואני לא מסוגלת לאכזב

וטוטאלית..

נותנת הכללל..

חוטיני שחור

חזיה שחורה

גרביון רשת...

ועליי כתבתי את שמו.

מעיל ארוך שחור.

לקחתי פנס ונרות.

חושך ואני לא חברים

גשם זלעפות...

הולכת לכיוון הבית הנטוש

לא יודעת מה שומעים יותר את הלב שלי

או הגשם...

בחרתי פינה, על הברכיים פותחת מצלמה

הלב דופק במהירות

אדרנלין בשמיים

ומאוננת כפי שביקש

מידי פעם מסיתה את הראש בפחד

שמא מישהו יגיע

הרעש היחיד זה הלב הדופק שלי

 ומה שפועם למטה...

בראש מריצה סרט אחר

שלו מעליי

משתין....

ואז הגיעה ההתפוצצות...

התלבשתי יצאתי מאושרת

מחייכתתתת

על ההתמודדות עם הפחד

זיכרון שיחקק ויחרט...

לילה הזוי

בלי הרבה שינה

השדים חזרו...

הם רעביםםם

ריצה לא משקיטה ומקלה

והויברטור לא עוזר...

לא מגיעה לעיקר...

יודעת למה זקוקה...

והרבה...

יצאתי לרקוד בגשם...

בלי השדים 

הם רוקדים בראש..

רק רציתי מקום להרגיש בו בית..

מקום שבו אוכל לצאת מדעתי בשקט

מקום שבו אוכל להתפשט מעורי

ולהיות אני

שאוכל להניח ראש בבטחה

מקום שארגיש בו 

בית.

שניםםם מנסה להתאים

למסגרות...

לא הבנתי למה לא מצליחה

תמיד הייתי שונה מיוחדת

ובפנים לבד..

רציתי להיות דומה...

אבל שונה

אחרת ...

היום כבר לא מנסה

אני שונה אחרת

ושלמה ..

Take it or leave it..

עד כאבבב

בבקשה תן לי סימן...

לילה שני ברציפות מתעוררת מסיוטים

והלילה מתעוררת מהבכי של עצמי

והמיטה גדולה

ורק אני מחבקת אותי...

״עדיף להישרף מלהתפוגג״

  ניל יאנג

בא לי לארוז תיק

עם יעד לא ידוע

ולהעלם לכולםםםםם

אהיה חסרה ?

אני משמעותית?

השארתי סימן שהייתי?

חותם על עצם היותי...

חבל על המאמץ 

לא עונה לאדומות סגולות ושאר ירקות....