אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נרקומנית של מילים

כותבת בשבילי
כותבת את עצמי...
לפני 3 שנים. 31 בדצמבר 2020 בשעה 13:23

געגועים מונומנטליים

דוקרים בליבי

כפגיון

ובשעת פיזור נפש

אני

מושלת ברוחי

מתקשה להבין

איך בהעדרך

אתה נוכח כאן יותר

מאי פעם.

 

                                                עידית לוי.

לפני 3 שנים. 30 בדצמבר 2020 בשעה 14:45

בכפר קטן ומרוחק חי לו זקן סיני חכם ובנו.
מצבו הכלכלי היה קשה וכל שנותר לו היה רק סוס אחד.
יום אחד, ברח במפתיע הסוס מהאורווה ונעלם כלא היה.
באו כל אנשי הכפר לנחמו. ״כולנו משתתפים בצערך״ אמרו לאיש. האיש הזקן הגיב להם: ״מניין לי לדעת? אולי זה רע ואולי זה טוב״.

יום למחרת חזר הסוס יחד עם סוסה אצילית נוספת. באו אנשי הכפר ואמרו לו: ״כמה אנו שמחים עבורך. עכשיו תתעשר ויהיה לך קצת נחת! מתנה משמיים״.
״אולי זה רע ואולי זה טוב״ השיב להתלהבותם האיש הזקן.

לאחר מספר ימים, רכב בנו על הסוסה החדשה שהגיעה לאורווה - ושבר את רגלו. באו שוב אנשי הכפר לנחמו. תשובתו הייתה זהה: ״אולי זה רע ואולי זה טוב.״

יום למחרת באו לגייס את כל צעירים הכפר למלחמה עקובה מדם, בה נהרגו רבים מהם. את הבן של הזקן הסיני לא גייסו - כי רגלו הייתה שבורה וכך ניצלו חיו. זכרו לגבי כל דבר שקורה לכם: ״אולי זה רע ואולי זה טוב״. 🙂

לפני 3 שנים. 30 בדצמבר 2020 בשעה 4:53

 

 

תפרשי כנפיים

ועופי...

למרות שאת בכלוב של זהב

את לא יודעת כמה חוזק יש בך...

 

 

 

תודה עלייך ט...

ריגשת אותי...

שום דבר לא קורה סתם!

 

לפני 3 שנים. 28 בדצמבר 2020 בשעה 18:12

בא לי....

בא לי נקבה....

מתנה ליומולדת....

ובא לי שיסתכל על שתינו....

כי אני יפה כשאני נהנת וגומרת:)

ויפה לי מטונף:)))

 

 

 

ילדה זונה .

שלו.

 

 

 

לפני 3 שנים. 28 בדצמבר 2020 בשעה 14:19

כשהיא אומרת לי:

״אי אפשר לא למות עלייך״...

ובא לי לנשק אותה...

 

שששש ...

הוא לא יודע😈

לפני 3 שנים. 28 בדצמבר 2020 בשעה 5:00

אם נכנסת בי עצבות....

מספיק שאזכר בו מחייך..

מחייך כשמכאיב לי..

משטתה עם מקס...

כשבא לו ל״הציק״ לי, לעבור לידי ולתת לי ביס..

כשהוא קורא לי : זונת אהבה שלו

                       בהמה שלי

                        בהמונת...

                        כלבונת

                       שלי..

                כשמזכיר לי שאני שלו.

כשמשאיר לי פתקים בבית ומוצאת אחרי שהולך

כשהוא שר...

כשמסתכל עליי

כשישן...

 

בעצם מספיק רגע אחד איתו ומחייכת...

לפני 3 שנים. 27 בדצמבר 2020 בשעה 5:18

סופש מושלםםם

לסיום שנה הזויה...

 

פעם ראשונה שלא מוותרים לי..

 

מרגיש אותי

גר לי בראש

אדוני אהוב ליבי

 

לא להישבר למולו

הייתי אמיצה כשהלך..

לפני 3 שנים. 25 בדצמבר 2020 בשעה 16:51

לפעמים, שונאת את הלב הזה שלי...

כשהייתי למטה הציעה לי ״עידוד״ מהאדון שלה..

וזה  ממש לא אני. לא התאים בכלל.

עכשיו כשהיא למטה..

התקשרתי פקדתי עליה לקום מהמיטה לשטוף פנים ולהתעשת על עצמה, כי בעלה והילדים בסלון.

לא יכולתי אחרת..

תלבשי חיוך!

 

לפני 3 שנים. 25 בדצמבר 2020 בשעה 4:54

מחכה 

מצפה שיבוא

מפחדת מהרגע שילך

להישבר...

עד שאראה  שוב..

 

 

סגר...

ויומולדת בלעדיו...

 

 

זן נדיר 

שלי.

שלו.

לפני 3 שנים. 24 בדצמבר 2020 בשעה 17:56

שיעורי בית...

מי אני היום..?

קל וקצר...

שלו.

הכל ולא כלום...

 

מסכם אותי לא?😈