נרקומנית של מילים

מפורקת

מרוסקת לגמריי

מדממת פנימית וחיצונית...

יקח הרבה זמן להתרומםם

אומרים שכל אחד שנכנס משאיר משהו ממנו ולוקח...

ואני? מי אני בכלל?

טיפשה פסיכית

שהאמנתי

וורק אני אשמה !!

הלקאות נפשיות...

להעלם ...

טוטאלית

כזו אני

לא מכירה אחרת

הטוטאליות, גורמת לי לעיתים לשיגעון לטרוף לפסיכיות.ולפעמים מפעילה אותי. 

כמו הערב, טוטאלית דפוקה שאני...

משוחררת...

איבדתי אותי..

איך לא נגמרות הדמעות? 

יושמד...

הולכת בשביל כמעט מתרסקת...

לא יפתיע

הכל מתרסק

ושבור...

ואלפי דמעות

ושיגעון...

ואני רוצה הביתה...

הביתה..

שקטטט...

עכשיו שקט...

דמעות וודקה ודם...

כואבבב כל כך

אולי משתגעת לאיטי

מה קורה לי?...

כל כך עייפה נפשית

לאף אחד לא באמת אכפת...

תכף לילה...

קשה בלילה

גם ביום בעצם...כל שעה כל דקה

וכל הקלישאות : יהיה בסדר

תהיי חזקה

את חייבת להתאפס...

ופרופורציות..

ואף אחד לא יודע באמת למה הדמעות...

ושונאת שאני כמו הנקבות הבכייניות ...

שונאת שכואב לי...

אבל כואב וזה חזק ממני...

מגרדת את עצמי

אוספת את עצמי בשאריות

לפעמים אני מרגישה שעומדת למבחן , עד כמה אני יכולה לספוג? גוף ? נפש? בלב?

אז ביקשתי התחננתי אלוהים בבקשה תשמור לי על הלב...

      אין דבר שבור כמו לב...

כואב בכל הגוף..

אין כוח לכלום...

אפילו לנשום..

לא רוצה להיות...

הכל ולא כלום...

סגור לתגובות

אמרתי לה שמתגעגעת לחבלים...

והיא שאלה מה זה בשבילי...

חבלים...

מחבקים אותי

עושים לי הפרדה מהעולם החיצון..

כמו תינוק שעוטפים אותו בשמיכה כשנולד...

נותנים כאב... וספייס לא נורמלי

זה יפה סקסי ומחרמן...

עושים לי שקט בראש

ובלב..

לפעמים עדיף חיבוק מחבלים ולא מאנשים...

אני שלו...

ורוב הזמן מרגישה שהוא שלי..

ואני יודעת כי הוא מרגיש אותי

מרחוק... איך אני...

ומקנא לי...ושומר עליי רגועה...

מצחיק שהשבוע שמעתי כמה פעמים שמקנאים בו

שאני שלו..

והכי מגיע לו.... כי מכיל את כולי..

את מצבי הרוח

את הרעב

את הצומי

ואני לא פשוטה...

לומדת בימים אלו שגעגוע יכול להיות כואב

ורעב..?

צריך להיות חוק :

לא לצאת מהבית מורעבים...

רעבה

ומיוחמת אליו..

וכשהחורים שלי צועקים את שמו

המוח והלב צורחים...

הוא בתוכי

בראש

בגוף

בלב

ובנשמה...

בא לי לדמם בשבילו...

פעם אחת ישבתי והסתכלתי

על גלים שמתנפצים על סלע

מאוד רציתי להישבר כמוהם

לברוח מהמציאות להתפרק...

יום אחד בא אליי איש זקן

והאיר את עיני ,הוא אמר

אל תסתכל על הגלים שמתנפצים

תסתכל על הסלע שלא זז ממקומו

שנשאר חזק למרות עוצמות הגלים...

מאז למדתי לא לוותר...

תקופה לא פשוטה ... היקום מנסה לומר לי משהו...

ואני מתחפרת בתוכי

בוכה הרבה...

עבודה... בית ...אהבה...

תובנות.....אני חזקה!!

i will rise...

אני בשבילי....

מנקה רעשים

נשלטת בלאי...