נרקומנית של מילים

כמה מילים יכולות להכאיב...

כמה למילים יש כוח..

כמה כואב להרגיש טיפשה...

ושוב לא ישנה...

כאוס של מחשבות...

מסתכלת מהצד

ושואלת למה?

למה??

וכואב כל כך כואב...

ורק חיבוק 

רק חיבוק.!

ולהיות אהובה.

הבוקר התחיל על רגל שמאל..זכיתי...

ככה זה כשכולם גורמים לך להשתגע......

לא נושמת

לא נושמת

הגוף רועד

מאבדת שליטה בעצמי

הגוף מסמן לי וקורס לאיטו...

סעמממק אני מתה..

ואין  אין לי אויר..

עד כמה אני מזוכיסטית...

ככה  זה חיים בהארד קור..

או שזה בעצם עונש...

תכננתי לצום

על החורבן...

גם על החורבן שלי

ועל אנשים שפגעתי בהם

ועל הגהנום שלי

על זה שקשה איתי... 

רוצה הביתה

מתגעגעת לבית שלי

כל כך...

 אני דפוקה טיפשה

עושה מלא טעויות...

חלק אוהבים אותי... לא מובן למה...

אף אחד לא יודע שאני בעצם אדם עצוב

אף אחד לא יודע שחזרו לי התקפי החרדה

אף אחד לא יודע כמה אני ביקורתית כלפי עצמי ובודדה

אף אחד לא יודע עם כמה כאב מסתובבת

אל תטעו לא נכתב מרחמים...

ובעצם...מיציתי...ומוכנה ללכת ...

ולא יכולה כי יש כמה שלא יכולה להעלם להם...

*ללא תגובות...

כנראה יושמד

 ערב תשעה באב

חשבון נפש

מוזר לארוז... הרבה זכרונות עולים

מוסרת הרבה ספרים 

ושוב זכרונות...וגעגוע מציף וגוש בגרון...

מתגעגעת...

קצת איבדתי את הדרך שלי חושבת

למרות שאני חזקה...

יש מס אנשים בודדים סביבי

ומספיק לי

 ואני?

סתם כותבת פורקת

לא מחפשת כלום

מצחיק פה....

כותבת " לא בעסק",ועדיין כותבים לי...

למרות שלא עונה...

שבת של שלווה ושקט