נרקומנית של מילים

תכף לילה...

קשה בלילה

גם ביום בעצם...כל שעה כל דקה

וכל הקלישאות : יהיה בסדר

תהיי חזקה

את חייבת להתאפס...

ופרופורציות..

ואף אחד לא יודע באמת למה הדמעות...

ושונאת שאני כמו הנקבות הבכייניות ...

שונאת שכואב לי...

אבל כואב וזה חזק ממני...

מגרדת את עצמי

אוספת את עצמי בשאריות

לפעמים אני מרגישה שעומדת למבחן , עד כמה אני יכולה לספוג? גוף ? נפש? בלב?

אז ביקשתי התחננתי אלוהים בבקשה תשמור לי על הלב...