לפני יומיים. 19 בנובמבר 2024 בשעה 17:36
אני לא מזדיינת
אני עושה אהבה
מסתכלת בעיניים
מתמסרת
חשופה
איה רוזנווסר רבין
נרקומנית של מילים
כותבת בשביליכותבת את עצמי...
לפני שבועיים. 7 בנובמבר 2024 בשעה 20:01
נרקומנית של כאב
מהמרת על הלב....
לפני שבועיים. 7 בנובמבר 2024 בשעה 5:02
לכי תמצאי עכשיו גבר שישכב איתך
בדיוק בדיוק
כמו שאת אוהבת
יסתכל לך על הגוף כאילו יש בך פלא
ויטרוף אצלך את כל המשמנים המפונקים
שעושים אותך האישה הזאת
גבר שלא יבהל מכל המין שאת
מכמה את חלשה כשאת הולכת לאיבוד בתוך גוף
ואת צריכה את זה הכי קשה והכי רך וקשה ורך רך רך
את הכי חשופה
כשנגמרות לך המילים
ואז הוא חייב לשמור עליך
זה בעצם כל מה שאישה צריכה מגבר
שישמור
איה רוזנווסר רבין
לפני 3 שבועות. 31 באוקטובר 2024 בשעה 4:41
הוא תמיד לימד אותי
איך לא לבוא לבדסמ,
לא ממקום כואב
לא ממקום של בריחה.
אלא ממקום של צורך.
הפוך אותי לעציץ שלך
השקה טפח
ואני אגדל
הפוך אותי לאסלה
מלא אותי
בצרכים שלך
בתכלס
הפוך אותי למה שתרצה שאהיה
אני...
רק אהיה.
לפני 3 שבועות. 27 באוקטובר 2024 בשעה 4:37
שכל מה שבא לי
שידרכו לי על הראש...
לפני 4 שבועות. 23 באוקטובר 2024 בשעה 15:41
אני עצבנית רצח
כשמשהו איתך לא הולך לי
כמו שאני רוצה
ואם היה הולך?
גם האש היתה הולכת
בלי טריגר?
מתייבש לי אבק השריפה
אני שונאת אותך
עטוף בציפוי רגיש עד דביקות
מעביר אותי יסורי נפש
מתוך בחירה חופשית
אין לי את מי להאשים!
אתה בכלל מבין כמה שזה נורא?
שמישהו ימצא לי את ה"רע" בסיפור הזה!
אני יוצאת מדעתי
לך תזדיין
בזה אתה טוב
ומותר לי לקלל אותך כמה שבא לי
ולך אסור להתרגש מזה
ככה זה, באהבה
יום אחד אתה תבין
שאת המלכודות
הנחתי אני לעצמי
שנכנסתי לכלוב
והגשתי לך את המפתח
ללמוד הליכותיה
של חיה
שבויה בכאבה
כמה עוד דרמתית אני יכולה להיות?
אם רק היית יכול
לסתום לי את הפה
של המחשבות
אל תענה לי!
תבוא כבר
אינעל העולם
טרוף אותי
(רוז אחלמה)
לפני 4 שבועות. 23 באוקטובר 2024 בשעה 8:33
כמה פעמים אמרו לך שאת יותר מידי...
יותר מידי צוחקת כי אין אמצע...
כשעצובה - עצובה מאוד
כשכאובה כאובה מאוד עד כדי התפרקות
כשאת אוהבת זה בעוצמות הזויות
חזק מידי
עמוק מידי
פשוט יותר מידי.
כשאת אוהבת אין גבולות אין עולם
אין אותך.
רוצה יותר מידי
סוער מידי
מטורף מידי
כשאת רוצה אין אויר אין אנשים,אין כלום.
הלב שפועם יותר מידי
חזק מידי.
כמה זמן אפשר להיות יותר מידי?
200 אחוז רגש
לפני חודש. 19 באוקטובר 2024 בשעה 15:25
לא צריכה ארמון
בוא נכוון את הקצב
את הקצב שלך לשלי
נעצור להביט בעיניים
אתה תהיה הראי שלי
בוא נטייל קצת בעצב
יערות הגשם שלך
לא היה לך שקט
לא היה לך אותך
בוא ונעיר את הלילה
אנחנו נהיה פנסים
אם כל העולם תפאורה
שישחקו האנשים
ואז כשיגיע הבוקר
אתה תראה שכלום לא קרה
הפחד לא נעלם
הוא רק שינה את הצורה
ואני לא צריכה ארמון
לא יהלומים
לא רוצה שתתרחק, תוריד לי כוכבים
מספיק לי שתבוא ובאמת תהיה
איך כשיש לי פה אותך יש לי כל כך הרבה
אני לא צריכה ארמון
לא יהלומים
לא רוצה שתתרחק, עד לכוכבים
אבל אם אתה בא אז באמת תהיה
אני יודעת זה המון - זה הכי הרבה
אז בוא ונמצא ת'מפתח
שזרקנו כאילו לים
סודות שאתה תספר
אני לא אגלה לעולם
בוא ונפתח את הדלת
חלון לנפש שלך
אני מבטיחה לא לשבור
תבטיח גם אתה
ללמוד איך לסלוח
ומתוך ה לגדול
כי במשחקי כוח
מפסיקים את הכל
ומה שהיה, טוב שהיה
נדמה לך סוף
לי נראה התחלה
ואני לא צריכה ארמון
לא יהלומים
לא רוצה שתתרחק, תוריד לי כוכבים
מספיק לי שתבוא ובאמת תהיה
איך כשיש לי פה אותך יש לי כל כך הרבה
אני לא צריכה ארמון
לא יהלומים
לא רוצה שתתרחק, עד לכוכבים
אבל אם אתה בא אז באמת תהיה
אני יודעת זה המון - זה הכי הרבה
לפני חודש. 18 באוקטובר 2024 בשעה 8:40
- תכף 10 קילו בחודש וחצי
- הצלחתי לחזור לרוץ
- לא מתרגשת כשמנמיך אותך
- מכירה בנצחונות שלי
מחייכת לזו שמביטה במראה:)
געגועים להיות משמעותית..
שמישהו יראה אותי.
מי יכול עליך?
הזמן שלך
איך תאמרי לו ילדה
אמרת אין לאן ללכת
הוא לא ידע
ואת כמו הרוח שותקת
והזמן שלך
אם רק תתני לו הוא יברח
והזמן שלך
אם רק תגעי ישאר איתך
אם זה הזמן שלך
המעגל אליו נקשרת לקראתך מונח
אם זה הזמן שלך
אז כשתלכי הדלת תיפתח
ולא הוא לא ישכח
תבטחי בו ילדה
ונשארת בגפו נתמכת
הוא בשלך
ואת באותו הקצב
והזמן שלך...
לפני חודש. 14 באוקטובר 2024 בשעה 14:03
כמו נגיפים אנחנו עוטים מסכות,
אנחנו מסווים את עצמנו
להסתרת החלקים שאנחנו לא רוצים שיראו.
אנחנו מקרינים ביטחון כשאנחנו חסרי ביטחון.
קשיחות כשאנחנו פגיעים,
ורוגע כשחיינו יוצאים משליטה.
ההבדל הוא שמנגנוני ההגנה האלה
לא תמיד משרתים אותנו.
מה שאנחנו עושים להקל על עצמנו
מקשה על האחרים להתקרב.
כמה שמפחיד להוריד את חומות ההגנה,
התמורות מדברות בעד עצמן.
כי בסופו של דבר
האדם היחיד ששווה להיות,
הוא מי שאתם.