נרקומנית של מילים

ימים קשים קשים מנשוא...

מתרחקת מתרחקת מכולם...

לא מסוגלת לדבר עם אף אחד

מפחדת להתפרק בחוץ...

בוכה לאנשים זרים...

הגוף כואב

הנשמה והלב  יותר...

ומגיע לי..

הכי מגיע..

לא ראויה לכלום

אפילו לא להיות אפס

מבקשת את נפשי למות

כי לא נותר כלום...

בעצם כבר מתה...

כלפי חוץ אני צל של זו שהייתי...

פעם היו שורפים נשים כמוני על המוקד...

*ללא תגובות