היי שלומי
שולט בחייך
את דמותה אראה בלילה
את אעצום את עיניי,
חיה רעה בדמות משאית
קטפה אותה מחיי.
נשלט ונשלטת שהיו כזוג
אהבה שאין דומה לה
הלכה ולא תשוב
מה קרה לה , מה קרה.
ואני מחפש בחלום הלילה
אהבה חדשה נפש תאומה,
אולי היא כאן , ואולי נעלמה לה
האם את זו שתרצה אהבה?
בלילה בלילה שוב אראה את דמותה,
זהובת שיער עם תלתל אחד,
אחכה לזו שתבוא, אחכה לה כבר היום,
אחכה לך הלילה ...בלילה.
איבדתי אותה, בתאונה קשה
חלמנו חלומות והכל נופץ לרסיסים.
חווינו חוויות ביער ובשפלה
היא הייתה הכל בשבילי, ואני בשבילה.
חלף הזמן, הפצעים מגלידים
היש מי שתביא לליבי חיים חדשים?
אהבה בבסד"ם זו חוייה שאין טובה ממנה
הקיימת אחת שתשיב לי ותבוא?
כמה שאלות שואל את עצמי, שולט חם ואוהב
נשלטת המבקשת אהבה ליבי מלבב
בואי ביחד נתגש נחפש נאתר ונאלתר
את כל מה שהיה , יהיה , ועודנו קיים.
נחלום שוב ביחד, נחרוז אהבה
התנפצה לי האהבה
מחכה לחדשה.
אהבנו זה את זו,
שנה היינו יחד,
חוינו חווית המשחק בטוב ובחום.
לפתע חייה נגדעו,
תאונה לקחה אותה ממני,
לא מוצא את נפשי,
ומחפש לאהוב מחדש.
גם לשולט קיימים הרגשות,
והייתה היא כה יפה,
כה טובה, אך ליבה נדם.
מבקשת נפשי לי
קורא ליבי לי,
והאם אמצא את ההגשמה,
ימים יגידו.
קראתי את אשר כתבה בבלוג תחת שמה,
ובחדרי ליבי הבנתי,
רק אני אהיה שם בשבילה,
כשנשמתי פרחה בי.
טילפנתי ושמעתי את קולה,
אוזניי קלטו צלילי ענבלים,
קשוב אני למשאת נפשה,
ואמלא חייה בכוכבים.
בדרך האבנים הצהובות נצעד,
אתן כתף ויד מושטת,
אחבק את כבר לא לבד,
בשקיעה תחושי קטיפה מלטפת.
איננו עוזבי קיבוץ,
השיר נושא את שמינו,
כל שבנו לנו נחוץ,
את לי ואנו לנו.
קיראי בשמי ואבוא אלייך,
פתחי דלתך ואליך אסור,
גופך אלי ואיתו עינייך,
ישכחו מהו לב שבור.
אהבה חמה ומענגת,
אתן עד יום מותי,
קח אותי את אומרת,
אל מרחבי נפשי.
אגשים חלומותייך,
אהיה שם בשבילך,
אנשק את חמוקייך,
אנצור את שמך.
התקשיבי לרחשי ליבי,
התיי שם בשבילי,
לי זו חידה,
אולי זו אגדה.
עד שיעלה היום הבא
ישוב השקט
כבר לא אשאל אותך מאיפה באת
רק אשמח שאת פה.
את אלפי המשוגעים שבעולם
אנעל מחוץ לדלת
אוהב אותך כמו שחלמת
כמו השיר ככה פשוט.
עד שיעלה היום הבא
תאמרי שאת שייכת
והבוקר אז יעיר
ישתוף הכל ישתוף אותנו גם
עד שיעלה היום אני אפסיק
ממך ללכת
אהובתי כשיעלה היום
תדעי זה לעולם.
למי שמבקשת לליבה ...שולט עם לב של זהב.
זה קרה לי היום, אנו אוהבים זה את זו, מתנת אל וכך, הביא לי אלי אותה.
היא כה יפה, טיילנו בכרמל, עשינו אהבה כשולט המעדן נשלטת.
היא חייכה אלי, היא אוהבת, ואני טוב אליה, מתחשב, קשוב, מחבק, תומך, ומספר לה עד כמה שאני פסיכי, כמה שהדמיון מאשר לי להיות יצירתי, כל כך רצתה לדעת אם גם אני אוהב את "ההשתוללות", והשתוללנו, היה חזק, עשיר, מענג, ומפוצץ.
במקום בו היינו נבקר בו שוב.
חלומות שרקמנו נבקש לשוב.
אהבה יש בנינו
אלמד ואקשור
אדע ואנצור
אקרע את בגדייך
תצייתי לאדונייך
לנפשך תבקשי
כשאתרגל אלייך.