לפני 8 שנים. 7 בנובמבר 2016 בשעה 18:26
קראתי את אשר כתבה בבלוג תחת שמה,
ובחדרי ליבי הבנתי,
רק אני אהיה שם בשבילה,
כשנשמתי פרחה בי.
טילפנתי ושמעתי את קולה,
אוזניי קלטו צלילי ענבלים,
קשוב אני למשאת נפשה,
ואמלא חייה בכוכבים.
בדרך האבנים הצהובות נצעד,
אתן כתף ויד מושטת,
אחבק את כבר לא לבד,
בשקיעה תחושי קטיפה מלטפת.
איננו עוזבי קיבוץ,
השיר נושא את שמינו,
כל שבנו לנו נחוץ,
את לי ואנו לנו.
קיראי בשמי ואבוא אלייך,
פתחי דלתך ואליך אסור,
גופך אלי ואיתו עינייך,
ישכחו מהו לב שבור.
אהבה חמה ומענגת,
אתן עד יום מותי,
קח אותי את אומרת,
אל מרחבי נפשי.
אגשים חלומותייך,
אהיה שם בשבילך,
אנשק את חמוקייך,
אנצור את שמך.
התקשיבי לרחשי ליבי,
התיי שם בשבילי,
לי זו חידה,
אולי זו אגדה.