חזרתי מהגן מבסוט עד הגג,הגננת נתנה לנו היום טושים ודפים ואמרה לנו שאנחנו יכולים לצייר מה שאנחנו רוצים! לקחתי טוש כחול וציירתי שמיים,ואז טוש צהוב כדי לצייר שמש. אחר כך צייאתי כוכבים אבל ליאור אמר לי שבכלל אין דבר כזה כוכבים ושמש ביחד אז לא ידעתי מה לעשות וחשבתי שהתקלקל הציור כי מה שנכתב בטוש כבר אי אפשר לשנות. אז הגננת ראתה שאני עצוה שאלה,הבינה,והפכה את הכוכבים לציפורים. "רק חשבת שזה כוכבים פשוט לא ראית מספיק טוב" אמרה. ושם התחלתי להבין. שמה שנכתב לא ימחק,אבל אנחנו יכולים לשנות את הפרספקטיבה.אז חזרתי הביתה והבאתי לאמא את הציור,היא הסתכלה,תלתה על המקרר,ובסוף ארוחת ערב מצאתי את השמש,השמיים והציפורים קבורים מתחת שתי אריזות באדי תות בפח הזבל.
עד עכשיו לא הבנתי למה אין לי זוגיות בריאה וקראתי לזה "חוסר בשלות",וכשזה יגיע יגיע. אבל השבוע התחדדה לי ההבנה שהפרספקטיבה שלי לא ברורה,כוכבים או ציפורים אין תשובה ברורה. אני רוצה בית,אישה ילדים על גבעה וכולם מחייכים,עבודה משמעותית ולעזור לאחרים ומצד שני אני רוצה להיות נשלט,נחות ובעיקר צמא לאהבה.אבל איך אני לא יודע,ואני במסע לגלות. איך מנהלים בית,מערכת זוגית בריאה,אוהבת ועונה על מאווים?