סשן טיפולי

מתסכל אותי מאוד להיות פרסונה אחת 24/7, תמיד אנשים מצפים ממני שאני אתנהג כמו עצמי.

הם גם מחליטים לי כיצד אני אמור להתנהג, מה דרכי התגובה שלי ובעיקר שומרים עלי שלא אשתנה. 

אבל תמיד הייתי שונה, אם הייתי מתייחס לאמא שלי כמו לחברה הראשונה שלי ודאי היה יוצא איזה פסל כבוד ע"ש הבן של השנה לזכותי, או שהיו מכניסים אותי לבית משוגעים. 

אז התנהגתי שונה

ועכשיו חזרתי לשוק הבשר של הרווקים והרווקות. 

בין 19:00-ל22:00 מנסה להיות אביר החלומות,

בין 22:00 ל23:59 מנסה לכתוב עבודות ולאחר מכן עולות כל המחשבות הקשות.

בבוקר אני שוב איש עבודה, בהפסקה אני איש ההצחקה 

ולאחריה אני מגיע לשיא פיריון ויצירתיות בעבודה. 

אחר כך קצת ייאוש ועוד פעם הדייט הבא, או הניסיון להיות הנסיך הבא.

קשה להיות אני 24 על 7

אירוע-הוזמנתי על ידי אנשים לאחר היכרות ראשונה למסיבה שתתקיים ביום שלמחרת,הדברים קצת הסתבכו לוגיסטית ועם האופי הספציפי של המסיבה והחלטנו ביחד שיצא לנו בפעם אחרת

פרשנות-הם בטח התחרטו ולא רוצים אותי,אני בטח לא מספיק טוב כדי להיות בחברתם,הם אמרו לי את זה כי לא הרגישו נעים והתנערו מזה

רגש-עצב,פחד

תגובה-קנאה ומנסה בכוח למצוא פיתרון,הרי אם אלך לשם אז אולי הם ישנו את דעתם ולפחות אזכה להיות איתם קצת

או שנשנה את הפרשנות,כי את האירוע אי אפשר לשנות :)

פרשנות:הם כל כך נהנו בחברתי שהדבר הראשון שהם חשבו עליו זה איך אהיה איתם עוד,הם אוהבים אותי ולכן אכפת להם מאיך שיהיה לי במסיבה הזו ורוצים שיהיה לי טוב ומביעים חששות על איך שיהיה לי למרות שהם רוצים את חברתי שם ולא רק שם.

רגש-שמחה,אמון,ציפייה

תגובה-תחושת רוגע אצלי והורדת הלחץ על המסיבה וויתור עליה,הכרת טובה על האנשים המדהימים שיצא לי לפגוש שעושים לי כל כך טוב ואני מרגיש איתם בנוח ושווה בין שווים. 

תודה לכם❤

אנחנו יושבות ב2 בבוקר על עבודה לתואר,היא לשלה ואני לשלי. הייתי מאוהב בה פעם עד שהחליטה ללכת עם אישה,ונשארתי כואב לחכות למושא אהבה אחרת שתקח אותי למרחקים.

אך כמובן שלא ויתרנו על הקשר,שהרי זה קשר שבא מאהבה וכמיהה. אז ישבנו ב2 בבוקר כי התגעגענו,אני על תארי והיא על תארה.יושבות על כוס תה שמינית במספר מתחילת הערב.

"סגור את מה שאתה עושה,אני צריכה אותך" היא אומרת. ואני סוגר מיד ומטה אוזני ועיניי אליה במבט ממתין. "יפה שאתה מקבל את המרות שלי" היא אומרת. "אני כבר הרבה זמן מחכה למרות שלך",אני משיב. היא צחקקה וקמתי להרתיח מים לקראת כוס התה הבאה. "תודה" היא אומרת לי בסוף,"למדתי הרבה בזכותך,אני מרגישה מסוגלת יותר" .

הייתי מאושר

למדתי טוב אך המחשבות לא מפסיקות,וכשהיא נכנסת למיטה לישון ואני נשאר עם בסלון,אני תוהה לעצמי איך הייתה נראית מציאות קצת אחרת. 

לא נרדמתי,אני עדיין מנסה לשרטט לעצמי חלום

אני מפחד.

חזרתי מהגן מבסוט עד הגג,הגננת נתנה לנו היום טושים ודפים ואמרה לנו שאנחנו יכולים לצייר מה שאנחנו רוצים! לקחתי טוש כחול וציירתי שמיים,ואז טוש צהוב כדי לצייר שמש. אחר כך צייאתי כוכבים אבל ליאור אמר לי שבכלל אין דבר כזה כוכבים ושמש ביחד אז לא ידעתי מה לעשות וחשבתי שהתקלקל הציור כי מה שנכתב בטוש כבר אי אפשר לשנות. אז הגננת ראתה שאני עצוה שאלה,הבינה,והפכה את הכוכבים לציפורים. "רק חשבת שזה כוכבים פשוט לא ראית מספיק טוב" אמרה. ושם התחלתי להבין. שמה שנכתב לא ימחק,אבל אנחנו יכולים לשנות את הפרספקטיבה.אז חזרתי הביתה והבאתי לאמא את הציור,היא הסתכלה,תלתה על המקרר,ובסוף ארוחת ערב מצאתי את השמש,השמיים והציפורים קבורים מתחת שתי אריזות באדי תות בפח הזבל.

עד עכשיו לא הבנתי למה אין לי זוגיות בריאה וקראתי לזה "חוסר בשלות",וכשזה יגיע יגיע. אבל השבוע התחדדה לי ההבנה שהפרספקטיבה שלי לא ברורה,כוכבים או ציפורים אין תשובה ברורה. אני רוצה בית,אישה ילדים על גבעה וכולם מחייכים,עבודה משמעותית ולעזור לאחרים ומצד שני אני רוצה להיות נשלט,נחות ובעיקר צמא לאהבה.אבל איך אני לא יודע,ואני במסע לגלות. איך מנהלים בית,מערכת זוגית בריאה,אוהבת ועונה על מאווים?

אתה חוזר כולך מיום ארוך

היום היה קשה

עמוס בחוויות,מלא באירועים

ואז אתה נכנס לחדר

ובתוך החדר 

אתה הופך לנערה

מלאת צבעים

עתירת חן

והיא שוחקת לך

ואתה מקנא בה

ומצטער

שהיא איתך רק בתוך החדר

https://thecage.co.il/coppermine/displayimage.php?album=lastup&cat=0&pos=0

אפשר להיות בין כל כך הרבה אנשים כל היום ועדיין להרגיש כל כך לבד. הצורך בחיבוק הוא כל כך כואב שזה הזוי, עולם עם כל כך הרבה ניסיונות לתחליפים לדבר הכי בסיסי שחסר לנו.  חיבוק. 

נמאס לי מהדיסוננס

מהמרחק

מחוסר הקשר

של מי שאני לעולם

של מי שאני למציאות של האנשים

נמאס לי

מאנושיות שלוקחת חלומות

מאישיות שגודעת תקוות

מהבדידות

נמאס לי

הייתי רוצה להיות רגיל

להיות נורמלי

להיות כואב

להיות נכאב

הייתי רוצה להיות רגיל

נמאס לי והייתי רוצה, ובאסה שאני פשוט לא, ושום נחישות לא ץשנה את זה

חלק מהאהבות חלק מהאכזבות

הייתי רוצה, אני חולם, אני מקווה. 

הנחת וכיף שבללבוש שמלה סגלגלה אחרי שמירה בצבא. להוריד את המדי בנים המזעזעים והמצ'ואים האלה ולחזור לשמחה שעליה חלמתי כל הלילה😍😍 

עד מתי מדים מגעילים???

הארון הזה כואב

הארון הזה קשה

הארון הזה כובל

הארון הזה רוצה להישבר

לארון הזה יש תחושות

לארון הזה יש חלומות

הארון הזה בתוך ארון 

הארו הזה גם מצופה בקליפות

הלוואי והיה נשבר הארון הסורר

לעזאזל עם הארון,מסתיר את הבן אדם שבפנים

כוס אמא של הארון,הורג ומשניא

שלא יהיה יותר ארון,שנהיה מספיק בטוחים בעצמנו לבוא ולומר זה אנחנו,בואו תכירו אותי,לא את המסכה שלי. 

הריני מקבל על עצמי לשים את המסיכות בארון ולצאת בעצמי אל האור. תכירו. זה אני. ואם לכם לא נוח אז תתמודדו. לא אהיה שונה בשבילכם.

אז בואו נסכם דבר אחד,אני לא אפחד ואתם לא תשפטו אותי. ואם תפרו את הסיכום אדע שאתם לא שווים את התייחסותי.