אמש, לכבוד יום הולדתך אפשרתי לך לבחור את מספר המלקות שאעניק לך.
בחרת שאלקה אותך כמספר שנותייך, והאמת, זה קטן עלייך.
לא הרבה אחרי שהתחלתי גנחת בכאב, התקפלת, נפלת וקמת,
בין לבין ליטפתי את עורך החשוף והמיוסר ובכל פעם כזו שיחררת אנחת רווחה.
לסיום, הענקתי לך את ה-"ועוד אחת לשנה הבאה",
זעקת מכאב, פרצת בבכי וגופך רעד ורטט בתגובה.
ניגשתי לחבק אותך ואת הנחת את ראשך על כתפי ואת ידייך כרכת סביבי.
אט אט נרגעת ולחשת לאוזני, "תדע, שאתה המתנה הכי טובה שלי ליום הולדתי".
---
* עומדת מול המראה מביטה מעבר לכתפיה *
- "אני יודעת שהסימן הזה לא יישאר לי להרבה זמן"
- "אמ-המ"
- "אבל בהחלט נחרט בי סימן משמעותי יותר היום. לראשונה מזה זמן שבכיתי והרגשתי משוחררת נורא, לא יכולה לתאר את ההרגשה"
- "אני מבין"
- "באמת?"
- "באמת. כי גם בי נותר סימן. נכון שאני אבן, אבל עם לב אדם"
מזל טוב!