פִּתְקָה

סוף האהבה

במחשבה מתחילה

- יש לי חור גדול ושחור

- לכולם יש

- לא לא.. אבל שלי ממש גדול וממש שחור

- תכלס' במקרה הזה הגודל כן קובע. לגבי הצבע, לא יודע

- מה זאת אומרת?

- כאילו אם זה ממש גדול, אז לא מרגישים אותו..

- מתי לא מרגישים?

- כשחודרים אליו

- תגיד, אתה בטוח שאנחנו מדברים על אותו הדבר?

- על מה את מדברת?

- על החור השחור שבלבי

- אה... ברור. גם אני

שולט טוב נשלט על ידי המוח,

שולט גרוע נשלט על ידי הלב

מנגד,

נשלטת טובה שולטת על מוחה,

נשלטת גרועה שולטת על ליבה

ובגלל שהמוח והלב משמשים בערבוביה

שולט טוב יפריד וימשול,

שולט גרוע יתבלבל וייכשל

ומנגד,

נשלטת טובה תעצור ותחשוב,

נשלטת גרועה תשגה ותפשל

ואז, הטובים ייהנו כפליים

אבל הגרועים יתמרמרו אפיים

#דרושעיכול

הרגעים האלה שאני

כאן

אוחז במקל

ונהנה מהמתיקות

שאת מפיקה

ממכתו

מחזיר אותי לילדות

שם

אחזתי במקל

וליקקתי במתיקות

את הסוכריה

שבראשו

אנחנו כבר תקופה ארוכה ביחד, אבל אף פעם לא קראתי לה כלבה. היה פרק זמן בהתחלה, שקראתי לה שוּלְיָה. בלי סיבה, זה פשוט צלצל לי נחמד. לדעתי היא גם התחברה לזה די מהר. אבל מאז הספקתי לקרוא לה; חתולה, תלמידה, סמרטוט (של אגרטלים, לא של רצפות), צעצוע, ילדה, פרה (כחושה. כזו שהייתה בחלום יוסף), זונה, שפחה ולאחרונה היה גם שובבה. אני אוהב את שובבה. יש לי לזה הרבה קונוטציות ושמות חיבה. ראשית, יש לה משהו ששובה בה את לבי. אבל גם שמות חיבה חביבים לא חסרים לי. כמו; שובי, שובב (מלעיל. כשהייתי נותן לה להסתובב בבית עם דילדו כדי שתבין איך זה מרגיש לגבר במטבח עם זין. עומד.), שֵׁבִי ושוּבִּיבִּי.

פעם (לפני יומיים), היא שאלה אותי למה אני לא קורא לה כלבה. ברגע הראשון חשבתי על 'איף', הכלבה אהובה שלי שעשתה איתי כברת דרך ארוכה. היא איתי עוד מהימים שהייתי שוכח להוציא אותה לסיבוב אחרי "ההנגאובר של הלייף". ואיף? היא תמיד סלחה לי. תמיד קבלה אותי כמו שאני ונשארה נאמנה גם לשיגעונות לנורמליות שלי.

אז אמרתי לה. אמרתי לה, שהכלב כולו לב ולכלבה יש אפילו תוספת ה' כלומר, לא די שכולה לב, אלא גם הכֹּל בה. זו זכות להיקרא כלבה ולכן תצטרכי להיות ראויה לכך. אז היא קשקשה בזנב והלכה למלא לה את האמבטיה. מילאה ומילאה, הוסיפה סבון קצף ובדקה כל שתי דקות עם המרפק שהמים מספיק נעימים לה (מפונקת שהיא). כשהיא כבר הייתה מוכנה להיכנס לאמבטיה, 'נזכרתי' שגם אני צריך לעשות אמבטיה. היא ויתרה לי. אני נכנסתי לאמבטיה והיא ישבה על הרצפה מנעימה את זמני, חופפת את ראשי מקרצפת את גבי ואת רגליי. פייר, היה כיף. כשסיימתי, יצאתי משם וצפיתי באיזו תכנית שאני לא זוכר את שמה. אם אזכר, אמליץ לכם עליה. היא ככל הנראה הייתה ממש מעולה, עובדה שנרדמתי מיד.

לא יודע כמה זמן ישנתי עד שהרגשתי אותה בין רגליי. באינסטינקט הראשוני, כמעט בעטתי בראשה. אבל הצמרמורת שחוויתי כשהרגשתי את לשונה עולה מעלה ויורדת מטה, את קצות אצבעותיה מטיילות להן אנה ואנה ואת נשימותיה נושפות לי בכל פינה – הותירו אותי שוכב משותק ומצומרר. שכבתי ככה עוד חמש דקות לפחות. נהניתי במיוחד כשהיא התאמצה לענג אותי בעודי שוכב מוטה הצידה, נזהרת שלא להזיז אותי ולכאורה להעיר אותי. כשכבר לא התאפקתי, משכתי אותה בשיער וביצעתי בה את זממי כשהיא על ארבע, מתחננת; עוד, חזק, יותר חזק, עמוק, יותר עמוק, כן, שם. כן, וגם שם. אל תפסיק, תמשיך. אל תאט, תגביר. אז הגברתי, המשכתי והעמקתי ובסוף גמרתי. כששכבתי עייף ערני, אך מרוצה, היא שיחקה לי בשערות שבחזה ולחשה לי: "אני אוהבת להיות שלך ואני שמחה להיות כולי בשבילך".

נשברתי. היום, כעבור זמן רב מהפעם ההיא, הלכתי וקניתי לה קולר. עוד חלק בפאזל שלנו יושלם. הערב אכתיר אותה לכלבה.

בכל שולט גדול,

יש נשלט קטן.

אך אם

בו לא ימשול,

הוא כבר

אינו הכול יכול.

רואה אותך הפשוטה;

פשוטה מהגנות וחששות,

פשוטה מפחדים ומשקעים,

פשוטה ממסכות וסתירות,

פשוטה מסטריאוטיפים ומשחקים.

פשוטה,

ערומה,

חשופה

וראויה.

ראויה לך הפשטות;

פשטות יפה ותמימה,

פשטות רוחנית וחומרית,

פשטות זכה וטהורה,

פשטות אמתית ועקבית.

פשטות,

נקִיוּת,

פנימיות

וילדותיות.

פשוט;

רק לזאת הפשוטה,

הזכות להיות שפוטה.

להגיד

כל הבנות זונות,

זו הכללה גסה.

ולהגיד

כל הגברים טיפשים,

זו הכללה. טיפשה.

- אני לא אוהב אותך יותר

- מה למה? מה עשיתי?

- כלום. פשוט לא יכול יותר

- אבל מה הסיבה?

- כי אי אפשר יותר

- זהו? אז ללכת?

- מה פתאום!! עד שהגעתי לשיא האהבה שנוותר?!

אני אגיד לך מה עושה לי טוב

ואת תגידי לי מה עושה לך רע