פִּתְקָה

יום שלישי 18.07.2017

*08:14*

אמנם השעון כבר צלצל, אך אני עדיין ישן קלות. רטט מרטיט מהפלאפון הקפיץ אותי.

הודעה: "היי אהוב }{ השותפה נסעה לצפון ותחזור רק מחר. נשארתי לבד בבית. אז תפתיע (: "

*15:32*

בדרך כלל היא זו שמקדימה אותי, אך הפעם חרגתי ממנהגי. התיישבתי בספת היחיד שבסלון ביתה, ערום כיום היוולדי, והתחלתי עם יד ימיני ללטף את אבר מיני. פסיעות קרבות ונעצרות סמוך למפתן הדלת. אני שומע אותה מחפשת את המפתח, מכניסה אותו לחור המנעול ונכנסת פנימה, מתנשמת ומתנשפת. אני מדמיין איך אני מסמן לה באצבע לכרוע ברך ולהתקרב אלי, אל בין ירכיי, אצליב את רגליי סביבה, אמשוך בשערותיה, אפתח את פיה ו..

צעקה פילחה את האוויר. "דן?? אתה נורמלי? כאן ועכשיו?? תתלבש!!" שותפתה לדירה עמדה בפתח הכניסה לסלון ונראתה כמו דמות מסרט אימה. שלחתי את ידי באחת לעבר כרית הספות שהייתה לצדי והסתרתי בה את מבושיי. נאלמנו פעורי פה, שתי ידיי על הכרית ושתי ידיה על לחייה, מצליבים מבטים האחד בעיני השנייה. "אממ.. אוקיי. אני נכנסת להתקלח, תעשה מה שאתה רוצה", אמרה ופנתה ללכת. "דנה?" קראתי לה והיא נעמדה עם גבה אלי ממתינה שאמשיך. "דנה, זה לא מה שאת חושבת. הייתה כאן אי הבנה" אמרתי. היא הסתובבה אלי, צעדה לכיווני, נעמדה מולי ותוך כדי חיוך ממזרי ושליחת מבטים לעבר הכרית שאוחזות בה ידיי אמרה; "אילו ידעת מה אני חושבת אני מניחה שלא היית משאיר את הכרית עליך ואותי ללכת" והלכה לאמבטיה.

*16:07*

שמתי עליי את הבגדים, ירדתי לרכב ובדרכי אני פותח את ההודעה מהבוקר.

הודעה: "היי אהוב }{ נסעתי לצפון ואחזור רק מחר. השותפה נשארה לבד בבית. אז אל תפתיע (: "

*16:08*

החלטה: יותר לא קורא הודעות לפני הקפה של הבוקר!