אני כל הזמן במירוץ מטורף שהדד ליין מכתיב , מוצאת את עצמי מעבירה הדרכה ב 20:00 בערב.
מלהטטת בין עבודה שוטפת לפרויקטים.
ישיבות באנגלית, ישיבות בעברית
באמצע היום מקבלת טלפון יש היום הלוויה לאבא של א'
בבת אחת השעון נעצר, שולחת הודעות לבטל את כל שאר היום, מארז שישיות מים כי חלק יגיעו בריצה באמצע יום עבודה, מסיכות רזרביות בתיק כי חלק ישכחו
כשהיא מחבקת אותי בוכה ואומרת לי שהיא אוהבת אותי אני רק מחבקת אותה חזק.
אני שונאת בתי קברות אבל אוהבת את השקט שיש בהם.
אני על מצב אווירון אומרת שלום, צוחקת, זורקת לי' כשאמות אני רוצה להתמוסס לתוך האוויר כאילו מעולם לא הייתי, לא צריכה שתהיו עצובים אלא שמחים עבורי
היא אומרת שקר לה אני עטופה במעיל מסתכלת עליה ואומרת שהאהבה שלי אליה לא כוללת מעיל.
היום לכמה שעות הכל נעצר, סדרי עדיפויות השתנו.
בסופ"ש אני אמשיך לעבוד ולא בגלל שאני מכורה לעבודה, אלא בגלל שהפרויקטים עוסקים בתחום חברתי ואם זה יצליח זה יעשה טוב לאנשים שהם בדרך כלל שקופים.
הבור שהיה לי בלב כל החיים התמלא.
האנשים שסביבי עזרו לו להתמלא כשאני מתקשרת יעדים הם מזכירים לי שהבוקר מתחיל בבוקר טוב, מה נשמע ולא ישר מה קורה לגבי...