לפני שנה. 9 ביוני 2022 בשעה 5:12
אמא שלי...
אני לא מבינה למה אין לך מזל, את בחורה מבריקה, יפה, למה את לבד ?
תמצאי לך בן זוג / בת זוג
זהו, אני סיימתי כשאישה בת 74 מציעה לי לעשות הסבה לבנות
רגעים
לפני שנתיים. 3 בפברואר 2022 בשעה 20:54
אני כל הזמן במירוץ מטורף שהדד ליין מכתיב , מוצאת את עצמי מעבירה הדרכה ב 20:00 בערב.
מלהטטת בין עבודה שוטפת לפרויקטים.
ישיבות באנגלית, ישיבות בעברית
באמצע היום מקבלת טלפון יש היום הלוויה לאבא של א'
בבת אחת השעון נעצר, שולחת הודעות לבטל את כל שאר היום, מארז שישיות מים כי חלק יגיעו בריצה באמצע יום עבודה, מסיכות רזרביות בתיק כי חלק ישכחו
כשהיא מחבקת אותי בוכה ואומרת לי שהיא אוהבת אותי אני רק מחבקת אותה חזק.
אני שונאת בתי קברות אבל אוהבת את השקט שיש בהם.
אני על מצב אווירון אומרת שלום, צוחקת, זורקת לי' כשאמות אני רוצה להתמוסס לתוך האוויר כאילו מעולם לא הייתי, לא צריכה שתהיו עצובים אלא שמחים עבורי
היא אומרת שקר לה אני עטופה במעיל מסתכלת עליה ואומרת שהאהבה שלי אליה לא כוללת מעיל.
היום לכמה שעות הכל נעצר, סדרי עדיפויות השתנו.
בסופ"ש אני אמשיך לעבוד ולא בגלל שאני מכורה לעבודה, אלא בגלל שהפרויקטים עוסקים בתחום חברתי ואם זה יצליח זה יעשה טוב לאנשים שהם בדרך כלל שקופים.
הבור שהיה לי בלב כל החיים התמלא.
האנשים שסביבי עזרו לו להתמלא כשאני מתקשרת יעדים הם מזכירים לי שהבוקר מתחיל בבוקר טוב, מה נשמע ולא ישר מה קורה לגבי...
לפני שנתיים. 7 בינואר 2022 בשעה 10:08
א חזרה לעבוד בחברה
יורדות לקשקש בחנייה ואז היא זורקת לי יש לך חבר, אני אומרת שלא והיא מה ??? את נראית כמו אחת שכל הזמן מזדיינת.
נחנקתי עם הסיגריה וגמגמתי מאיפה זה בא..כבר שנים שלא היה לי סקס
אני מסבירה שיש לי טעם שונה בגברים, אני אוהבת אותם עדינים ונשיים עם ראש על הכתפיים אבל קשה לצוד אותם
שיחת חתך שנתית, אני מבקשת לקבל סדנאות בנושא תקשורת בינאישית.
בכנות אף פעם לא הבנתי את הטעם בהרבה קשקשת לפני שמגיעים לעיקר, אבל מסתבר שזה צורך.
כשקולגה מתקשרת לשאול משהו אני קוטעת אותה באמצע הדברי נימוסים, טוב מה את רוצה...
לפני שנתיים. 16 בדצמבר 2021 בשעה 11:12
מבלה עם חברה והיא פתאום אומרת...
אין לי מושג איך אנחנו חברות, את אדם כל כך לא מוסרי.
אני צוחקת, אני סופר מוסרית, פשוט יש לי אמות מידה אחרות. אני תמיד אנסה להיות אדם טוב, לא לפגוע באחרים, לא לשפוט אחרים, אני לא תככנית ואין לי בעיה להתנצל כשאני טועה.
פשוט אין לי רגשות אשמה, אני לא מרגישה רע אם אני בוגדת בבן זוג שלי ואין לי שום דחף לספר, לא רואה בזה משהו רע וזה שאני סדיסטית זה גם בסדר מבחינתי, ככה אני אוהבת.
היא מהרהרת ואומרת בעיני זה מזעזע, קשה לי לדמיין שאבגוד בבעלי.
אני צוחקת ולא עונה, רק מדליקה סיגריה.
יש מקומות שאני משחררת, יש משהו מקסים בנאיביות ואני לא אהיה זאת שארסק אותה.
אני מוקפת באנשים נאיביים, מלאי שמחת חיים. ככל שהזמן עובר אני מגלה שזה מחלחל, אני יותר רכה מלפני שנים.
לפעמים יש לי הרגשה שהחיים ניווטו אותי בחזרה לנקודת ההתחלה טובה יותר. כזאת שאולי הייתי מגיעה אליה אם לא היה כל כך הרבה אם בדרך
לפני שנתיים. 24 באוקטובר 2021 בשעה 9:46
לפעמים אני תוהה מה עובר לי בראש
הסמנכלית משאבי אנוש חשבה שכדאי לי
הגשתי מועמדות לצוות גיוון והכלה של הגלובאל
הסיכוי להתקבל היה נמוך אפילו לא בדקתי מיילים
מסתבר שהתקבלתי ובין המיילים שמחקתי היה זימון לזום עם נציגים משאר מדינות העולם.
אני עמוסה בעבודה ובפרויקטים
ועכשיו סופית אין לי חיים.
מה עבר לי בראש שהחלטתי להיות פתוחה לגבי הנטיות שלי
לפני שנתיים. 3 ביולי 2021 בשעה 13:21
הבדיחה של המנהלת שלי זה כשהיא רוצה לסיים שיחה היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי ואני מתאדה באותה שנייה.
כולם סביבי אומרים לי שהם אוהבים אותי ומתגעגעים רק אני לא מבינה על מה הם מדברים.
זאת תמיד נשמעה לי מילה כל כך מוזרה.
לפני 3 שנים. 4 בפברואר 2021 בשעה 19:35
כל סוף אחרי שנה המנהלת שלי יכולה להגיד שיש לה צוות
במקום 5 אנשים נשארתי רק אני והיא עובדות כמו 5
זאת שנה שרבנו בה הרבה היו רגעים שאמרתי לה בבקשה תפטרי אותי, באהבה
היו רגעים שצעקתי עליה שתתאפס על עצמה
לפעמים הישיבות היו בחניה על סיגריה
נולדנו באותו יום אז חגגנו ביחד בספא
היו רגעים שירדתי לחניה לעשן גו'ינט כדי לא לרצוח מישהו
אין לי טיפת טאקט והיא נאלצה לכבות שריפות שהדלקתי
אין לי גם טיפת משמעת עצמאית ומעולם לא הגעתי בזמן
אבל עכשיו יש עוד מישהי וזה כייף, עומס העבודה לא ירד אבל לפחות יש לה מישהי אחרת להתמקד בה
היא שואלת אותי מה נשמע אני שואלת איפה העלאה שלי איפה הקרן השתלמות שלי
היא שואלת מה אני אוהבת בעבודה ואני אומרת לה שאת המשכורת
בוקר אחד היא שאלה אותי למה אני נשמעת עצבנית אמרתי לה שיש לה עובדת לא מסופקת הוויברטור התקלקל
היא צחקה זה בסדר גם המנהלת שלך לא מסופקת
היום כל סוף החדש הגיעה שניה לפני שאני גומרת הודעות לא מפסיקות להגיע, אח"כ אמרתי לה שכמעט הייתה לה עובדת מסופקת.
ככה החיים שלי נראים בתקופת הקורונה, עובדת 24/7 ומחכה ליום שהרוחות יירגעו
אז אקח חופש כדי לא לשמוע אנשים ורק להקשיב לכל של הניאון
שכחתי התמכרתי לסדרות סיניות
לפני 3 שנים. 2 בפברואר 2021 בשעה 10:04
דברים שלמדתי כשכעובדים מהבית
הגבולות מטשטשים כבר אין שעות עבודה
הכי באסה לצאת מהפיג'מה לכל השיחות זום
התמכרתי לקניות באינטרנט ברמה של עוד מעט קבוצות גמילה
לא להפעיל מכונת כביסה כשהמנכ"לית מתקשרת
ולא חסרה לי חברה של אנשים
לפני 3 שנים. 3 ביולי 2020 בשעה 10:29
לעיתים אני תוהה למה אני עדיין כותבת פה
למה המקום הזה במובן מסויים מרגיש לי נוח
החיים שלי היום כל כך רחוקים מכאן
ובכל זאת מידי כמה חודשים אני כאן
מה השארתי כאן ?
מה אני מחפשת ?
למה אני מתגעגעת למשהו שפגע ביותר מכמה מובנים
מקום שגרם לי לברוח מעצמי הכי רחוק שאפשר
יש לי היום כל מה שרציתי
חברות טובות
מקום עבודה שאני אהובה ומוערכת בו
שלווה
יציבות כלכלית
אולי זה בגלל אותו בחור שאהבתי ועזב
ומאז לא הייתי מסוגלת שוב להתקרב לגברים
7 שנים עברו
אני אפילו לא זוכרת איך הוא נראה
אני רק זוכרת שאיתו יכולתי להיות אני
לעשות שטויות, לצחוק, לכעוס
לא חשבתי שהוא ישבור לי את הלב
המנהלת שלי בעבודה מצאה שיטה להשתיק אותי
היא אומרת שהיא אוהבת אותי
זה הרגע שאני מתעצבנת והולכת
פעם ניהלנו שיחה על זה
הסברתי לה שהדבר היחיד שאני לא יודעת איך להתמודד איתו
זה אהבה
גדלתי בבית שמעולם לא אהבו אותי או חיבקו אותי
אז אם ההורים שלי לא אהבו אותי למה שאנשים אחרים יאהבו אותי
היא אמרה לי שיש לה זמן בסוף אני אדע שהיא באמת אוהבת אותי
בסוף זה לא עניין של אהבה אלא עניין של אמון
הדבר שהכי קשה לי לתת זה אמון
לפני 4 שנים. 25 בפברואר 2020 בשעה 21:38
אני וחברה קובעות אחרי העבודה להפגש להחליט מה נלבש לחתונה של חברה
קודם אוכלים
אח"כ שותים ומעשנים
ובסוף מודדים
מפה לשם דחוף עבד לארון בגדים 🤦