רגעים

הנהג מונית שאסף אותי מהמועדון

הביט בי ואמר את לא נראית כמו בחורה של מועדוני סאדו

אני מחייכת אליו

אני לא. סתם אוהבת את המוזיקה והצבעוניות של האנשים.

מה שלא אמרתי זה שזה מקום טוב להסתתתר בו מהעולם.

בשיחה עם הדיאטנית ועם הפסיכולוג עולה הנושא

אני פשוט עוד לא יודעת אם אני רוצה לחזור למירוץ המטורף

שיש שקוראים לו חיים

עד אתמול לא ידעתי מה אבד לי אצלו

פתאום הבנתי שכדי להגן על אנשים ממנו

התרגלתי להרחיק את כולם

הוא הראה לי שקיים רוע בשביל רוע

לא משנה מה עברתי בחיים תמיד ידעתי שדברים קורים וקרו

אבל לרוב הם נעשים ללא כוונה לפגוע אלא ממקומות אחרים.

ההבנה הזאת גרמה לי להתרחק

אני אפילו לא יודעת אם אני מוכנה לחזור לחיים

התרגלתי לשקט.

אי אפשר להמשיך לעמוד עת הצוק