לפעמים אני חושבת על ים וחול ים, יש משהו בים שממגנט אותי אליו אתה צולל מתחת למים כל העולם משתתק נותר רק הד עמום ושקט. זה כמו לחזור לרחם להרגיש מוגן שוב, להתחיל מהתחלה.
לפעמים החיים הם כמו חול הים אתה משחק אתו בהיסח הדעת, תוך כדי שיחה או בהייה בים אבל פתאום אתה קולט שהיד ריקה וכל החול זלג נגמר הזמן.
מרגע שאנחנו נולדים אנחנו ממהרים לגדול, חיים בריצה מתמדת, רוב הזמן בכלל לא יודעים עבור מה ולמה. אם תאט תושלך למסלול האיטי ואם תעצור תיזרק לשוליים, מהשוליים קשה להשתלב בחזרה בתנועה. בשוליים כבר פיתחת מקצב משלך, בשוליים אתה מחזיק את החול ביד ולא נותן לו לזלוג, אתה מתבונן בו מנסה לחפש משמעות בתוכו אבל בסופו של דבר חול זה חול. כשאתה בשוליים אתה רואה דברים אחרת, אנשים שנוסעים בכבישים זורקים לפעמים פסולת שעפה עלייך או מתנגשים בך ודורסים או פוגעים בך לפני שהם ממשיכים בחיים.
גם כשאתה מצליח להשתלב מחדש במסלול נותר געגוע לשוליים אף אחד לא יודה בזה אבל יש קסם בשוליים, כי הזמן פשוט נעצר, שקט שם, לא צריך לעשות כלום בשוליים, אתה פשוט שם.