רגעים

כל כמה חודשים המאבק הפנימי שבתוכי משפיע עלי פיזית, משתק אותי

המלחמה התמידית בין ההרס העצמי  לרצון לחיות באור ולשגשג

המלחמה התמידית בין התקפי חרדה להתנהלות בין אנשים

לעיתים אני מרגישה כמו אקרובט שמהלך על חבל דק 

מתרחקת מדברים שיכולים לגרום לי לאבד שליטה

יש סביבי אנשים שעוזרים לי לא ליפול להלחם באפילה שבתוכי

הם גם בחיים לא יהיו מסוגלים להבין אותה וזה בסדר.

כשהמנהל שלי אומר לי להיות אופטימית אני מסבירה לו שזאת לא אופציה מבחינתי בפעם האחרונה שהרשתי לעצמי להיות אופטימית החיים שיטחו אותי ווידאו הריגה, מאז אני ריאלית, את האופטימיות אני משאירה לאחרים.

כשאתה מוקף באנשים טובים זה לאט לאט מחלחל  לא משנה כמה שאני מנסה לבלום

אני מוצאת את עצמי לפעמים משחררת ונותנת לאנשים להתקרב
יום יבוא וארגיש מספיק חזקה לשחרר מבלי לאבד

אבל לא היום ולא עכשיו