רק מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת את הכלבות שלי
שנולדו אצלי בבית והן אהבה טהורה
מאז שחזרתי מהוטרינר אני לא יכולה להפסיק לבכות
לשתיהן יש גידולים אחד בר טיפול ואצל השנייה האהבה שלי, פשוט להמתין ולראות האם מדובר במשהו ממהיר או שפיר
שתיהן מבוגרות בדצמבר הן יהיו בנות 13
בתוך הבאלגן הרגשי הזה הייתי צריכה להעביר את ההדרכה
בסוף ההדרכה במהלך שיחה אני קולטת שהחתונה של ע היא עוד כמה שעות ולא כמו שאצלי בראש שבוע הבא
מוודא שזאת לא מתיחה ורצה הביתה להתארגן
אני לא אוהבת ארועים ובדרך כלל אני נמנעת מהם אלא אם כן זה מישהו ממש קרוב
ואין לי כוח לארועים כשאני במצב רגשי טעון
אבל זאת חתונה שכל אחד היה חייב לראות
אושר טהור, שניהם קרנו מאושר והיו כל כך יפים, אמיתיים
החתונה הייתה במערות בית גו'ברין, מקום שכוח אל מנותק מאוטסטרדת החיים המודרניים
פשוט מושלם
ובאותם שעות במקום אחר ר' ילדה ילדה
המחלקה שלנו אנשים שלא ממש בקו השפיות
ולמה אני אומרת את זה כי קולגה אחרת בחתונה בעודה מעשנת גו'ינט שואלת אותי, אין בזה טבק נכון...
אני נופלת מצחוק אני אומרת לה שהעובר בבטן שלה כרגע נשען אחורה עף על החיים
אני לא יודעת אם זאת אני או העולם שסביבי
ואולי תהליך טבעי של פעפוע
אבל מיום ליום אני מרגישה שאני מותירה אחריי
שאריות מחיים אחרים
"אני לא יודע בדיוק מה,
אולי מצאת איזו דרך,
לגרום ללב הקר שלי להאמין,
שהאושר כבר פה."