הפעם לא סמתי לב לפרטים הקטנים.
כתבת פוסט על זה שברכיים האדומות חייכו ביחד עם עיניים עלייך. ושאלתי שאלה טיפשיט האם זה אליי.
ענית שגם עליי.
לא אמרת כן עלייך.
לא אמרת גם עלייה.
אז הבנתי שזה לא עליי. שיקרת. שוב.
אז הסתכלתי על השעה. והבנתי שזה באמת לא עליי. איך זה יכול להיות עליי כשכתבת את זה ב8:27 והגעת הבית רק בסביבות 9.
מצטערת מלחתחילה לא היתי צריכה לשאול.
התעצבנת. ראיתה ששוב פניי השתנו לא הצלחתי להשטלת על עצמי במיוחד כשהבנתי שיש לנו אותו עונש.
בטח לכולן היה אותו עונש.
השתנה רק חלק אחד. אבל תכלס זה אותו הדבר.
נהייה לי עוד יותר עצוב.
כי אם אתה טוען שאני כל כך מיוחדת למה לא המצאת בשבילי עונש מיוחד שיהיה רק שלי?.
התחלתי לחשוב על סשן. גם הוא בטח היה סתנדרתי. לא מיוחד בשבילך. עשית דברים כאלה בעבר.
טיפשה שכמותי. למה אני עדיין מנסה להיות האחת? היחידה? אולי בגלל שאתה אומר שאני מושלמת. שזה גם שקר. אם היתי מושלמת לא היתה צריך אחרות.
התעתבנת על אתר.
אבל מה כלוב אשם? זה אתם שמפרסמים בלי לחשוב.
למה אתה לא מפרסם דברים עליינו? דברים טובים שרק שלי ושלך? כי היא תפגע?
אתה יודעה מה? מקובל.
אבל מעכשיו כל פרסום שלך גם חיובי וגם שלילי לא אקח יותר לתשומת ליבי. לא איחס אותו אליי כלל.
ואולי בכלל אפסיק לעקוב.
בשביל מה?
לקרוא עליכם?
מספיק לי לראות את הפנים שלך זוהרות בבוקר כשאתה חוזר ממנה.
ומתחיל עם הפרטים המטופשים לא ישנתי.רק ראינו סרט.
לא מאמינה. למה אתה משקר?
אף פעם לא חלקת פרטים עכשיו כן?
לא מאמינה לך. למה, למה לשקר?
גם לא שאלתי בכלל מה עשיתם. אמרתי לך שלא מעניין אותי אז למה?
כדי שאתחיל לחשוב יותר על מה עשיתם באמת?
כמה נהנתם? כמה הלבבות שלכם פעמו ביחד? כמה היא חלום שלך? כמה אתה שלה?
מצטערת ששאלתי. לא סמתי לב לשעה של הפוסט. לא יחזור על עצמו. כמו שאמרתי מעכשיו נקודת הנחו שלא יכולה להשתנות שהכל עליה.
אין מקום לטעויות עוד.
והנה עוד טיוטה למגירה. אולי אפרסם אותה פעם. נירא