כוונות טובות

אני אוהבת את החורף.

את הגשם.

הרוחות ואת הסערה.

גם את הקור אני אוהבת, במובן מסויים, נוח לי איתו יותר מאשר עם חום.

נצמדת לחלון ענקי של המרפסת ככה שאכל לראות את הסערה. להרגיש אותה.

שכל מה שיפריד בינינו זה רק זכוכית דקה.

בבית קריר קצת. חשוך ושקט לגמרי. דממה.

בחוץ ענפים שבורים עפים באוויר. רוח עזה משתוללת ושוברת הכל בדרכה.

הטבע משתוללת.

בראשי אני מתמזגת עם הטבע. פורסת ידיים. מרגישה איך הרוח משתוללת סביבי. אני צורחת עד שהקול נגמר לי.

 בחוץ? אני עומדת בדממה ומקשיבה.

לסערה שבחוץ. לדממה שבפנים. 

מקשיבה לעצמי. לסערה שביפנים ולשקת שבחוץ...