כוונות טובות

בגדול אני אוהבת חורף. רעש של טיפות שדופקות על החלון. 

לעמוד מול חלון ולראות סערה בחוץ. רוח שהופכת עציצים במרפסת.

שקט ויחד עם זאת מלא צלילים.

ריחות של גשם.

התכרבלות.

תה חם עם עוגה טובה.

הבדתי 4 קילו עד עכשיו.

לא יכולה לאכול כל כך.

שוכחת לשתות.

עוד לילה בלי שינה.

מחשבות משטלתות על ראשי.

החורף הזה לא כמו אחרים.

קשה יותר.

סוער יותר.

כואב יותר.

כבד יותר.

קר יותר.

ולמרות זאת אני אוהבת חורף.

למרות הקור. 

למרות בדידות.

אני אהיה חזקה.

אשחרר את הרע.

אחזיר לאנשים שפוגעים בי את האנרגיה שלהם.

אחזיר לעצמי את האנרגיה שהם שואפים ממני.

אני זקוקה לה. בשבילי. בשביל התינוקת.

אני אתכרבל עם בדידות.

אני אתחמם בקור.

אני אמצע שקט בסערה.

אני אתחבק עם כאב.

אני אמצע את דרכי.

למרות הכל.

למרות כולם.

לא אתן לכם לפגוע בי יותר.

לא אתן לכם לפגוע יותר בתינוקת שבבטני.

לא אניח לעצמי עד שלא אנצח את כל טחנות הרוח.

ואולי בגיהנום שמח יותר אני אמרי לשמעיים.

והכנפיים יצמחו שוב.

ילחם בכם עד שלא אנצח.

למרות סערה ולמרות הכאב.

אהיה מאושרת.