כוונות טובות

בלילות שאחרי זה הכי קשה.

הריח.

הטעם.

החוסר מגע.

בימים שאחרי מגיעים העצבים.

מירמור גדל.

למה?

כי זה לא נגמר.

כי זה ממשיך.

כי למי אכפת?

כי אני לבד.

עוד מעט פרחים יפתחו

וטיוטות יפרחו.

למי אכפת מהכאב?

הוא לא שלך אז לא אכפת לך.

אם הוא שלי זה גם אכפת רק לי.

הכל עולה.

דמאות יורדות.

בעצם כבר לא כי נגמרו.

נזכרים בעבר רוצים לטעום מחדש.

במקום לגמור ולפתוח דף חדש.

נשאר במקום.

ולא נזוז.

רק לא לנשום.

לקפוא ולהקפיא רגשות.

לשמוח ממה שיש.

כי אין מה להסתיר יותר.

הכל גלוי.

הכל נירא לעין.

כותבת בשקט וביפנים צרחה. 

קוראת את הלב ואת הנשמה.