קם משינה, רטוב כמו כוס, כנראה לא תקעתי את האופטלגין לפני שנרדמתי, אני תוקע אחד עכשיו.
מספר 7 מהבוקר, החום רוב הזמן מתנדנד בין 38.5- 39.5 בערך, כרגע יותר. הרופאה השווה שראיתי בבוקר לא רשמה לי כלום.
אולי היא לא כל כך שווה.
לפני שנרדמתי נ' היה פה עם אוכל ביתי ממסעדות הפועלים שהוא תמיד מדבר עליהם באור יהודה והיה לבן כמן קיר.
לא חושב שהוא נשם כל הביקור שלו. בקפה שהוא הכין לי לא נגעתי, הוא עוד מונח פה. האחות הקטנה גם קפצה לכמה לדקות.
אולי מחר החום הזה יעבור באותה מהירות שהוא הגיע. מקלחת יכולה לעזור קצת עכשיו.
חולה- מת, פתאום קפצה עלי קדחת. הייתי צריך לדעת לשהגוף שלי לא יעמוד בקצב הזה.
יותר מדי ימים של מ 7 בבוקר עד 10 בערב.
קצת עיניים גדולות. טוב בסדר אני יודע מה אפשר לקצץ בלו"ז, לא בעיה.
בא לי מרק.
לפני 14 שנים. 11 באפריל 2010 בשעה 20:57
איך שהוא יצא, שזה השיר שבחרתי ליום השואה.
אחד המחשמלים שלה.
"Teclo"
Long goes the night
Longer the day
Teclo your death
Will send me to my grave
I learn to beg
I learn to pray
Send me his love
Send him to me again
Let me ride
Let me ride
Let me ride on his grace for a while
Let me ride
Let me ride
Just let me ride on his grace for a while
Hmm
Long goes the night
Longer the day
Teclo your death
Will send me to my grave
Let me ride
Let me ride
Just let me ride on his grace for a while
Let me ride
Let me ride
Just let me ride on your grace for a while
Just let me ride
לפני 14 שנים. 10 באפריל 2010 בשעה 22:31
&feature=related
אה נזכרתי מה רציתי להגיד:
"אתה מבין בנימין? בחור יכול לשנות את הפנים שלו, השם, המשפחה, החברה, הדת,
האלוהים שלו, אבל יש דבר אחד שהוא לא יכול לשנות, הוא לא יכול לשנות את התשוקה שלו."
פבלו סנדובל/ הסוד שבעיניים
El Secreto de sus Ojos
לפני 14 שנים. 10 באפריל 2010 בשעה 22:17
שוב על הקו
חייב לשים פה את השיר הזה, הוא מתנגן אצלי הרבה ועושה לי בלגנים.
אין ספור כוכבים
של קור ושל דממה
ופה שלולית
לפני 14 שנים. 3 באפריל 2010 בשעה 16:42
מאז עברו הרבה מים מתחת לגשר, היו שתי מסיבות בספייס, החלפתי עבודה, נפרדתי מהונילית:) כמו שאמרתי לחברה הקיבוצניקית של המהאטמה ממחוזות הצפון בחפלה בלקנית צפופה ברחוב לילנבלום עת חיפשנו לנו מקום בהמון- "כמו בכל גם כאן התנועה היא של דחיפה משיכה".
האמת שעכשיו הכל ממש סבבה, אולי כדאי לשמור את זה קצת בחושך, יש דברים שהחושך עושה להם טוב. אפילו שכמעט אני כותב פה רק לעצמי, הרי כתוב למטה, אם אין שום עצמי, איך אני יכול לשאול את עצמי או לכתוב או לדבר לעצמי? די תהיה רציני 😄
אולי בסימן השנה המקראית החדשה וחג החופש אני שמח שאין לי חברה ונילית.
גם הים עובד על דחיפה ומשיכה. היינו שם היום. בדקתי מבפנים. הכי כיף כשהמים עוד קרים ובחוץ חם. רעננות טהורה כזאת מבעבעת. היסטרי לגמרי.
ולסיום עוד שיר:
&feature=related
לפני 14 שנים. 3 באפריל 2010 בשעה 16:41
אז מה שקרה זה שב 1/3/10 השכנים מלמטה עברו דירה ומאז אני בלי אינטרנט.
בגלל זה לא פרסמתי את הפוסט שכתבתי באותו יום אז הרי הוא משתחרר ממני:
איך אני יכול להביע את עצמי כשאין שום עצמי להביע?
יש קואן מפורסם על על הנזיר ששואל את ג'ושו, האם לכלב יש טבע בודהה? וג'ושו עונה לו : מו .
(מו אפשר לתרגם למשהו כמו ריק, אין או אין מוחלט)
זה הזכיר לי את התקופה לפני כמה שנים שהייתי מתרגל יוגה ומנסה למצוא גישורים בין החיפוש הרוחני שלי לראש המלולכך.
ודווקא מצאתי המון חיבורים כאלו, בסגפנות, בהשתוות הנפש, בטשטוש הטוב והרע ועוד מליון דברים.
אבל מה שנחמד לי זה שאיבדתי עיניין בשאלות האלו בזמן האחרון. אולי זה קשור לזאזן, אולי זה קשור ליתושה שלי שלימדה אותי קבלה רדיקלית יותר טוב מכל המורים, אבל אני כבר לא מוצא עיניין בשאלות האלו. הקונפליקט הזה יותר משהוא אולי הוא סוג של התפוגג.
כאילו הוא הפך לסוג השאלות (הפילוסופיות) המיותרות. כמו לשאול האם לכלב יש טבע בודהה.
חיפוש רוחני וסטיה מינית יכולים להיות קשורים יכולים להיות לא קשורים- לא יודע.
כרגע נחמד לי לא לשאול. נראה לי עדיף פשוט לסטות מינית ולחפש רוח.
הכי הרבה הארות יש לי בשירותים ובאוטובוסים, דווקא זה הגיוני יש במקומות האלו זמן למחשבות לרוץ חופשי ובדרך כלל גם איזה ספר טוב בהישג יד.
שמתי לב היום שוב שהאנשים הכי מאושרים הם אלו שלא שמים זין מה שחושבים עליהם. זאת הארה נורא טריוויאלית כמובן אבל גם מאוד חמקמקה וטריקית. הם אנשים מאוד מיוחדים בעינים שלי ויש להם פינה מיוחדת אצלי.
בזמן האחרון הראש שלי מלא ברעיונות מלוכלכים,
אני אוהב טינופת מהסוג הזה.
בימים האחרונים נפל עלי דוק מלנכולי מוכר.
זה אולי תנועה טבעית אחרי הבלגן, המסיבות והסמים של שבוע שעבר.
אני התרגלתי לזרם יותר מתון בחיים שלי וזה מרגיש נכון.
מתוך השקט שלי יותר קל לי להזיז את עצמי לכיוונים שמושכים אותי.
לא מבטיח שזאת הפעם הראשונה או האחרונה שהשיר הזה פה, אני ממש אוהבותו.
לפני 14 שנים. 20 בפברואר 2010 בשעה 11:35
הסוף שבוע התחיל פרוע
בעוזי ומכרים היתי כל כך גבוה
שבקושי זיהיתי שהזמרת האורחת שושנה ברדלס
היא אפרת גוש עם אוזניים של חתול,
אחלה ביצוע לשיר " אני רוצה את הבשר"
אוח היא יודעת לגרגר 😄
ואתמול "כל שנה אותו סיפור" היתה מסיבה מעולה
שתיתי מלא, רקדתי עקום, נהנתי נורא.
נחמד שיש את כל היום להאושש.
כבר איזה חודש אני יוצא עם בחורה בטעם וניל.
מתוקה אמיתית.
אני מבקש מהקוראים לא לשפוט אותי.
היא בוודאות לא בעסק ואני לא מספר יותר מידי, היא יודעת שיש לי ראש לא שגרתי וזה בינתים מספיק. ברור לי שזה לא יחזיק. אבל כשזה עמד להתחיל תפסתי את עצמי לדיבור קצר ואמרתי לי- למה לא תתן לה לאהוב אותך קצת?
אמרה לי מישהי אתמול בהקשר הזה שהיא לא מאמינה במשככי כאבים.
היא חושבת שהיא מכירה אותי, אבל היא לא הבינה.
