שנתיים ממתי ששרפתי את ארון הווניל.
החלטתי אז שאני לא חוזרת. די עמדתי בזה.
שנתיים אני בכלוב.
החיים שלי לא נהיו דאנג'ן רצוף סשנים ואפטר קיירים לרוב.
לא מצאתי את אבא שלי, למרות שהתבלבלתי וקראתי למישהו זר 'אבא'.
ובכלל לא היה לי שולט עדיין.
הדעה שלי לגבי שליטה רק התחזקה והתעצמה,
אפילו שאמרתם שמישהו כמו שאני רוצה לא קיים.
אז טעיתם.
אמנם מעט - אבל נתקלתי בכמה שהם הדבר האמיתי.
שולטים בטבע ובהוויה, נטולי אותן מחוות ריקות מתוכן שאני כל כך מתעבת.
אני עדיין מסתובבת בחנות הצעצועים הגדולה בעיר - בלי פיקוח של מבוגר אחראי.
אתמול אמרת לי לשנות את הפרופיל, כיוון ששברתי את הגבולות שהצבתי לעצמי
החלטתי לא לשנות אותו ולכתוב על זה פה.
שברתי גבולות, כדי לגלות שהם עומדים בעינם.
אני שמחה שלא עמדתי במילה של עצמי,
אם הייתי עומדת בה - לא היינו מכירים.
אין לי עניין בשינוי הגבולות שלי.
אתה דווקא מחזק אותם.
חצית את הגדר.
אתה בפנים.
אפשר לסגור שערים.
(** תודה שבתוך הסערה שלך - מצאת אי שקט בשבילי)
