לפני 4 שנים. 1 בינואר 2020 בשעה 7:32
משפילה מבט,
נושפת עשן,
מנסה לעצור את הבכי,
רואה אנשים,
והוא שם איתם
ודמעה מתגלגלת על לחי.
הוא צוחק מול כולם
ואומר -טיפשונת
רק אכאיב לך
את נשארת?
תגידי את סתומה?
את לא רואה
שאני בכלל רוצה אחרת?
הסימן של השוט
על העור הלבן,
בולט כמו הייתה זו צלקת,
וממשיך ומצליף
גם על לב שנשבר
היא מזמן כבר לא צועקת.
מילים שאמר נלקחו חזרה
מחר הוא ייתן אותן לך.
הוא יגיד לך "גורה שלי - זה מקומך הבטוח"
וכשתאמיני - הוא ייברח.
(אמרתי שאפגע בך,
אמרתי שייכאב,
אמרתי שאני מקום בטוח,
אמרתי שאוהב
אמרתי ואמרתי ושיניתי דעתי.
מה את רוצה? אז אני לא החלטי.
כואב לך - לא יכול לראות שאת בוכה -
לכי כבר - ככה את מעיקה ודוחה)
*** זה חייב לצאת ממני. אני רוצה דף חדש. באותו ספר
** ברור שדבריי הם הכללה גורפת, ככל ההכללות.
* ככל ההכללות היא פונה לכלל... ולא אליך בכלל.
