הוא: שלום גורה, את נראית אבודה,
תבואי איתי?
היא: לא תודה.
הוא: בואי איתי.
אני מכיר את הדרך.
היא: גם אני מכירה. בערך.
הוא: בואי, אתן לך יד.
היא: פוחדת ומה אם אמעד?
הוא: אני מבוגר אחראי ומעשיי יודע
מילותיי הן ברזל - מעשיי הם סלע.
היא: הדרך ארוכה, סלעים בה יש,
הוא: פירקתי הרים. אני לא חושש.
היא: ומה אם פתאום תרצה דרך אחרת?
הוא: את איתי, גורה מפגרת.
אני פה להגשים לך חלום.
יש לך אבא. מצאת את המקום.
היא: אל תגיד סתם, אם זה לא אמיתי.
הוא: גורה, די לדאוג - את איתי.
עוברים הימים והדרך צרה
ושם על הדרך רואים בחורה
ואבא אומר- תראי - עוד גורה
אולי אני רוצה להחליף חברה?
היא: להחליף חברה? מה זאת אומרת?
הוא: את מצחיקה... אני רוצה גורה אחרת.
היא: אבל אמרת ש. והבטחת וגם
מה - אתה כמו כולם?
הוא: גורה טיפשה, זה בכלל לא אני
תפסיקי לחפור, אני לא רציני.
כל מילה שאת אומרת,
כל דמעה שאת בוכה
כ"כ מעיק. אותי את דוחה.
היא: אבא - הדמעות הן שלך.
** אם קראת עד פה - אני לא חופרת על זה. אני רק מכסה את הבור שלך. במלא אהבה.
