לפני 4 שנים. 2 בינואר 2020 בשעה 0:14
חשבתי שאני כותבת יפה, מקורי.
ואולי כן.
ואז שוב הסתכלתי בבלוגים של כל מיני
וראיתי את המילים שלי שם.
לשנייה - אפשר לחשוב שאני כתבתי את הפוסטים שלהן,
והן את שלי.
מעציב אותי שהאישי שלי - יהיה אישי אצלן.
בדיוק אותן מילים ששבו אותי
יפילו אתכן
ויישבר הלב -
ונכתוב את אותם שירים
בלי לקלוט ואולי קצת להתעלם
שזה תמיד אותו גורם.
מעציב אותי שאותם זכרים מנסים את אותן שיטות על אותן נשים.
ולנו - זה מרגיש אמיתי.
אני מרוקנת ואל תכתבו "אויש - יהיה בסדר, את תמצאי" .
לא צריכה ניחומים.
צריכה את האמת שאני נותנת. בצבעים שהעיניים שלי אוהבות, במילים אוהבות שרואות אותי. באמת.
במעשים שחזקים ממילים, יציבות אמיתית - לנוכח גלים אמיתיים.
צריכה את המקום שלי. לא את הסרט שאתה חי בו ואנחנו ניצבות לשימושך. מי שלא תהיה.
זה לא בדסמ וזאת לא שליטה. ולא משנה כמה משכנעים אתם יכולים להישמע.
