אני חיה עם הפרעת דחק פוסט טראומתית.
יש לה ביטויים לא נעימים.
אני לא מסתירה ולא מתביישת בה.
אני כן מתביישת כשאני נופלת למשחק של מישהו לא אחראי.
אני כן מתביישת שהאמנתי,
אני מתביישת שבחרתי חבר מזיק.
אני לא מתביישת בתגובות שלי.
אני לא מתביישת בדמעות שלי
למרות שאתה נורא מנסה שאתבייש בעצב שלי.
אני מתביישת שהאמנתי למילים הטובות שביקשתי לא לשמוע.
מאד.
אני לא מתביישת שבטחתי.
אני מתביישת שבטחתי במקסם שווא.
אני מתביישת, שנפתחתי בלי לבדוק אם אתה ראוי.
אתה לא.
אני מתביישת שהאמנתי למילים שלך.
אני מתביישת שלא בדקתי איך אתה רב וכמה נמוך נמוך אתה יורד.
אני מתביישת שלא הקשבתי לבנות המקסימות פה שהראו לי שמשחקים איתי,
שהראו לי שאתה שחקן ולא מסוג מי יודע מה. קלישאתי וצפוי (חשבתי לרגע שאתה מפתיע?? )
אני מתביישת להיות זאת שאתה כותב עליה פוסטים שמהללים את כישוריך כדום אחראי.
ממש מתביישת שאתה משתמש במה שלי היה נקי ואוהב - ככלי להשיג נשים. במקסם שווא.
משתתפת בצערך.
מעשייך יהדהדו בחזרה אליך.
