יצאתי אתמול לבלות, אחרי מלא שנות אור שלא עשיתי את זה.
כתבתי פוסט לפני
כתבתי פוסט אחרי.
והנה...
כשהוא הלך הוא אמר שבלאו הכי, זה הדבר הראשון שאעשה. אכתוב או אספר לחברה, או שניהם והוא כבר חוזר לקרוא.
שלוש שנים בכלוב,
שלל חיבורים - וגורנישט שליטה. gas-lighter. שצילק לי חצי שנה מהחיים.
יצאתי אתמול אחרי שבועות רבים של דיכאון אמיתי. לא כמטבע לשון. כזה של חלומות רעים והמון דמעות.
אתמול, כבר כתבתי את זה, הרגשתי 'אני' בפעם הראשונה מזה הרבה זמן.
שתינו, רקדנו, התחילו איתנו (הייתי עם חברה טובה), הייתה הופעה ... בול מה שהייתי צריכה.
הוא היה שם וישר התחברנו אבל לא רציתי... הוא וניל בטוח מה, גם ככה עד ששיכנעתי את עצמי שזה בסדר לצאת "רגיל", ולא הכל צריך בדסמ....
אבל עדיין - ווניל זה ממש לא אני יותר והוא בן 35.... שאני אקרא פאפא למישהו כזה צעיר?! אין מצב. אז חזרתי הביתה עם חיוך ענק ונעימים בגוף. בלי זין.
בבוקר דיברנו... בצהריים נפגשנו לחומוס.
בדיחה על הצבת גבולות - הקפיצה אותי פתאום. למה שמישהו וניל יתבדח דווקא ככה? הייתי חייבת לבדוק מאיפה זה בא.
הסתכלתי ושאלתי.
הוא התחמק מתשובה וצחק ולא ענה ואני מתחילה להתפתל, כי הוא רק צוחק. ולא עונה לכל מיני שאלות עקיפות שלי בעניין.
אמרתי בהמון מבוכה "אני לא יודעת איך להגיד את זה אבל אני לא וניל"
ואז הוא התחיל לצחוק. באמת.
ואני רואה. רואה לו בעיניים. גם הוא לא. בכלל לא. מה אתם יודעים? אפילו לא רשום בכלוב!
יש לי מקום מיוחד בלב, לגברים שיודעים מתי אני גומרת ולא שואלים "גמרת?"
גברים שרגישים לניואנסים קטנים.
לא היה שם שום ספק כשהוא שאל "יש לך כוח לאורגזמה שישית?" שהוא ספר והרגיש כל אחת לפניה.
מה שחוויתי כטוב עם ה"מתוקשר"- לא מתקרב. ולו רק בגלל העובדה שאף פעם הוא לא ידע מתי גמרתי ואם בכלל והיה צריך לשאול. אחרי אורגזמה אחת - התחבא מאחורי "היה לך מספיק" חסר סבלנות (בלי לדבר על Gas-lighting שיש לו נטיה להרוג חשק מיני).
באמצע - מתישהו בין שלל אורגזמות - שאלה - "ברור לך שאת הצעצוע שלי - נכון?"
אחרי השישית - ....אני מהנהנת כמו מהופנטת... רק מהנהנת.
לא הפריע לו לישון על הצד הרטוב <3
הוא הלך ויחזור. הוא גר קרוב.
אני גם מסופקת וגם חרמנית וגם עייפה. בעיקר שמחה.
שבוע לפני יום הולדת 47 - להגיע מבעוד מועד ליום ההולדת עם הרגשה כזאת - זאת מתנה נהדרת
שבת שלום.
© מנפלאות הקרמה
