אי שפיות זמנית כרונית

הזמנת אותי לצלם אותך ואת אישתך, תמונות אירוטיות ומשם זה התפתח לתמונות פורנוגרפיות.
הרגשת גבר, עמד לך בטירוף כשהיא מצצה לך ואני צילמתי.
הרגשת על גג העולם, גאה בזה שיש לך אישה יפה, גאה בהתחת שלה. עומד שם מתוח מלא גאווה שהיא מוצצת לך.
זה תרם לאגו השברירי שלך. העובדה שאתה עושה אותה מול מישהו... 
כל כך התלהבת, כל כך הרגשת בלתי מנוצח, כל כך הרגשת בשליטה ששלת "עומד לך תוך כדי הצילומים?"
אבל זה הרגע שבדיוק כמו איקרוס, עלית גבוהה מדי... 
עניתי שכן, ובמקום לעצור פה ולהסתפק בניצחון קטן ניסיתי ללכת על כל הקופה.
"תראה לנו" אמרת, בטוח שאתה עדיין בשליטה בסיטואציה.
אשתך הפסיקה לרגע וגם הסתכלה...
"אתה בטוח?" שאלתי, כאילו נותן לך אפשרות לצאת מזה...
"כן, מה? אתה מתבייש?" אמרת במחשבה שאתה מי שמנהל את האירוע

הורדתי מכנסיים ותחתונים ושלפתי את הזין לאוויר העולם.
שתיכם הסתכלתם, היא הבינה קצת לפניך שמה שהיא רואה זה זין, בזמן שלך יש במקרה הטוב בולבול...
ראיתי את המבט שלה, אתה לא, ומיד הבנתי מי שולט בסיטואציה...

"בא לך למצוץ זין אמיתי?", שאלתי אותה, מתעלם לחלוטין ממך...
אתה עוד ניסית לגמגם משהו, אבל לא ממש טרחתי להבין מה
היא זחלה לכיווני והכניסה את כולו מיד לפה. כמו חיה רעבה שסוף סוף ראתה אוכל.

אתה ניסית למחות, אבל אז היא הוציאה את הזין שלי מהפה ובפה מלא רוק ציוותה עליך "אוי תסתום כבר"
והנה הגיע הרגע שקרסת, הכל האגו נפל לרצפה...

איפשהו זה שיגע אותך לראות את זה, אבל איפשהו עמוק בפנים זה הדליק אותך...
התיישבתי על הכסא והיא על הברכיים מוצצת לי, בזמן שאתה התיישבת על המיטה, במיט בתחת שלה...
הזין שלך התחיל לצנוח... לא יודע למה אבל זה רק הדליק אותי אפילו יותר
הרמתי לה את הראש ושאלתי
"את הזונה שלי?"
היית המום שהיא ענתה ללא שניה היסוס
"כן, אני הזונה שלך! תעשה בי מה שאתה רוצה!"

הבאתי לה סטירה, זה הרתיח אותך, אבל הדליק אותה

"רוצה לצלם איך היא מוצצת לי?" שאלתי.
אתה ישבת שם בהלם מוחלט, לא ענית
"בעצם מי שואל אותך? קח את המצלמה ובוא לפה..."
ואתה כמו כלבלב טוב באת וצילמת...

רק שתדע ששקלתי לגמור עליך ולא עליה, אבל פחדתי שזה יהיה יותר מדי בשבילך...

כולם כל הזמן מדברים על שמאל וימין, בהקשר פוליטי. ביבי לא ביבי.
האם בנט זה שמאל או ימין, מנסור עבאס, לפיד, ליברמן ושאר דברים לא רציניים.

בואו נעשה סקר לא מייצג.
אני שואל את הנשים בקהל, מהניסיון האישי שלכם, באיזה צד של התחת הגברים מפליקים יותר?
שמאל או ימין?

האיפור שלך מרוח. מסטירות, מדמעות, מליקוקים
התחת שלך אדום. מהצלפות, מהפלקות, מתפיסות חזקות
פי הטבעת שלך כאוב. מפלאגים, מחרוזים, מירקות, מזין
הכוס שלך שורף. משעה וחצי של סקס, מגמירות
הפטמות שלך זקורות. מיניקות, מצבטות, מנשיכות
פרקי הידיים שלך אדומות. מקשירות, מאזיקונים
הברכיים כואבות משפשופים, הצאוויר אדמדם מחניקות

את הכי יפה כשאת מחכה לזרע שיתפס לי במעלה הזין וישפריץ עליך. 
יש לך מבט יותר מאוהב משל ילדה בת 16 
יש לך רעב יותר גדול משל ניצול שואה
יש לך ציפיה יותר משל ילד בבוקר חג המולד
את סקרנית לראות מה יצא
את סקרנית לראות כמה יצא
את סקרנית לטעום
את סקרנית למרוח על עצמך

ככה אני אוהב אותך 

חשבתם שאני מדבר על גודל הזין הא? סוטים מסריחים!

אני דווקא רוצה לדבר על משהו אחר לגמרי. וזה שמירת מידע. ואבטחת מידע.
יצא לי בחיי לצלם הרבה תמונות עירום, גם כצלם וגם כסתם סוטה.
חלקם שמורות על המחשב, אבל חלקן, במיוחד אלו מהן שאני הכי רוצה לשמור אני שומר על כרטיס זכרון קטן, מיקרו אס די
גם על הכרטיס הן מוסתרות, ומוצפנות. בתהליך די פשוט שעל אחד יכול לעשות, אבל אני בוחר שלא לפרט כרגע.
את הכרטיס אפשר לשמור בכל מקום, בתוך ספר, בתוך אמ פי ישן באיזה מגירה.... 

אז קחו רעיון....

אנחנו שוכבים על המיטה, אחרי סיבוב שני...

החדר מלא בריח של סקס, קונדומים משומשים ומגבונים זרוקים על הרצפה, המזגן לא עוזר והאוויר קריר

היא שוכבת על הבטן, מבליטה את התחת העגלגל הזה שלה... אני על הגב.

היא חצי רדומה... נהנית מזה שאני מלטף לה את הגב בעדינות... כמו שהיא אוהבת בין סיבוב לסיבוב

התחת המושלם שלה בולט לו לאוויר... עדיין קצת אדום מכל ההפלקות... חור התחת שלה עדיין לא חזר לגודלו הטבעי אחרי האנאלי בסיבוב השני...

לפתע אני שומע זמזום יתוש...

בהתחלה אני מתעלם, בטוח שתכף הוא יכנס מתחת לזרם של המזגן ויעלם לו... אבל הוא עקשן, לא מוכן ללכת...

אני קולט אותו לאט לאט מתקרב לתחת שלה... החרמן הקטן, גם הוא רוצה לתת בה ביס...

אני מעיף אותו עם היד "שלי"! אני אומר לו ף, היא בטוחה שאני זורק את זה לאוויר העולם בזמן הליטופים. כמו כובש שגאה בכיבושיו

אבל היתוש ממשיך בשלו... מזמזם את דרכו לכיוון האגס הבשרני המופלא הזה...

אני מנסה לנופף אותו עם היד אבל ללא הצלחה.

הוא נוחת לה על התחת....

אני מכוון לאט לאט ומרים את היד... ובום! מוריד אותה חזק על גוש הבשר והשומן הרוטטים האלו...

היתוש נמחץ למוות, העכוז שלה רוטט בצורה כל כך יפה וגולמית שגורמת לזין שלי שוב להתקשות קצת...

"מה? כבר?!?! תן לי לנוח עוד 5 דקות...." היא פולטת בטון כל כך חמוד.

אני ממשיך ללטף לה את הגב בעדינות, אני אתן לה לנוח קצת... אחרי זה נבדוק כמה עמוק לתוך המעי שלה אני יכול להיכנס....

אנחנו עומדים זה מול זה. לכל אחד יש חרב ביד.
אני מביט לך ישר בעיניים... וזה קשה כי המחשוף שלך כל כך קורץ לי
כל השרירים בגוף שלנו מתוחים כמו מיתרי גיטרה
אני רוצה לדקור אותך. להוציא לך את הלב מהגוף בתנועה חדה
את רוצה לחתוך אותי. לתת לי למות לאט תוך כדי איבוד המון דם
אפשר לחתוך את המתח בסכין, אפילו במזלג אם מתאמצים
אני עושה תנועה ראשון, אף פעם לא הייתה לי סבלנות
את מנסה לזוז אבל ללא הצלחה, החקב פוגעת בדיוק איפה שרציתי. 
השרוך שקושר לך את המחוך נפרדם, והחזה המושלם שלך נגלה לאוויר העולם
את מחייכת, אני אוהב את החיוך שלך, מודע לסכנה שבו
את מזנקת קדימה, מסובבת את החרב תוך כדי תנועה
חתך ארוך נוצר לרוחב בטני... אני מסתכל עליו ואת מתכופפת ללקק את הדם
אני נועץ את חרבי ברצפה
את מחייכת... מפסיקה ללקק את הדם ונעמדת ליד החרב הנעוצה.
את נעמדה מעליה ומורידה את הגוף, עכשיו ידית החרב נעוצה בגופך. 
אני מחייך, חיוך רחב, חיוך מלא שיניים צהבהבות וריח של אלכוהול
את מחייכת, חיוך של עונג וניצחון
שתינו מתחילים לצחוק כמו משוגעים.
אני נצמד לגופך, נותן לחתך לדמם קצת על האגן שלך
את אוהבת את הדם שלי, הוא חמים ונעים
אני מנשק אותך, כמו שלא נישקו אותך מעולם, וכנראה לא ינשקו
אין כמו נשיקה מליצן...
את מתרוממת מהחרב... 
"אני מעדיפה שנשתמש בחרב שלך" את אומרת בחיוך שובב
אני נועץ את חרבי בתוכך, עמוק ככל הניתן... ואת צורחת צרחות כאב...

***יכלתי לסיים את הסיפור כאן אבל אני ליצן ואני חייב...
"את יודעת שזאת לא סתם חרב אלא חרב קסמים?"
אני אומר בזמן שהחרב שלי מוציאה נוזל קסמים לבן שנוזל לך על הסנטר...

זה היה יום שבת, אתמול,  והייתי כונן. לרוב אני לא כונן בשבת ולרוב אני לא עושה את הכוננות הספציפית הזאת אבל בגלל החג של המוסלמים הסכמתי לעזור, ולעשות כוננות חצי יום, מ8 בבוקר עד 8 בערב... חוץ מזה זה ה"תפקיד" שלי, לפרנס את כל העסק הזה...
ידעתי שיקראו לי, תמיד קוראים, בטח שבכונננות הזאת. הלילה לפני היה שקט, לא היו אזעקות, אבל לא משנה מה אני קם סביב 5 וחצי, ככה זה להיות זקן אני מניח. קמתי, שתיתי קפה ויצאתי עם הכלבים לסיבוב ארוך...
כבר ב8 וחצי הייתי בעבודה בבית חולים. איזה חרא יום, אפילו עוד הספקתי לזהות בדרך רופא מהבית חולים עומד בצד הדרך ועצרתי את הרכב ועזרתי לו להחליף גלגל, ככה אני מוצא את עצמי בגשם שוטף מחליף גלגל ברכב לא שלי, חרא יום.

הכוננות דווקא הייתה סבבה, אפשר אפילו לומר "כיפית" , תוך כדי אני חושב לעצמי למה זה ככה? למה אין אף איש צוות דפוק או מעצבן ואז נפל לי האסימון, בגלל החג לא היה מוסלמי אחד בעבודה, בגלל זה הכל היה כל כך כיף. אולי זה לא יום כזה נורא. למזלי הכוננות הייתה פעילה רק עד 4 אחרי צהריים, וכבר לקראת 5 הגעית הבייתה. 

כשהגעתי חיכו לי 3 נזילות שהיה צריך לטפל בהם... 
נזילה מהפנס של הרכב לתא מטען, כבר בחמישי נסעתי למוסך אבל הם מיהרו לסגור בגלל החג של המוסלמים, אז מה שעשיתי, למרות שזה ערבי לחלוטין, שמתי סיליקון מסביב לפנס בתקווה שזה יאטום את זה מספיק עד לשבוע הבא...
בגג הייתה לנו נזילה במקום אחד, יצאתי לגג כבר פעמיים כדי לנסות לסדר את זה. מה שעשיתי הפעם היה ללבוש מעיל גשם, לפרק את הרעפים מתוך הבית ופשוט לנסות לסדר אותם בצורה הכי טובה, זה לקח משהו כמו שעה וחצי, תחת אזעקות וגשם שוטף, הייתי רטוב למרות המעיל, הג'ינס והתחתונים והגרביים אפילו. חרא יום. אבל לדעתי הנזילה סודרה.  זה היה חכם לטפל בזה על רטוב ולא על יבש. כי כל פעם שתיקנתי את זה לא ראיתי מים נוזלים והפעם ראיתי הכל וסידרתי הכל תוך כדי. זה ההבדל בין ללמוד שחייה על יבש לבין ללמוד שחיה במים.

הנזילה השלישית גם הייתה מהגג והיא הייתה "חדשה" זה גם בגג אבל ממקום שיוצא ממנו כבל חשמל. למזלי הייתי מספיק חכם ובדקתי אם יש מתח בכבל ואכן יש מתח. בלאט, איזה חרא יום, להתעסק בחשמל כשאתה רטוב זה לא חכם אז לא פתרתי אותה אבל בידדתי את הכבל חשמל והרחקתי אותו ממקור הנזילה ככל הניתן, אני אצא לגג ביום אחר כשיהיה יבש ואסדר את הרעפים...

השעה כבר 8 בערב, אני יורד למטה, ספוג מים, עייף, תשוש, ועם רצון למות. חרא יום, כבר אמרתי?
הילדים יושבים על השולחן, אוכלים מרק שאישתי הכינה.
"אבא, למה תיקנת את הגג למרות שרטוב?"
אני חושב שנייה מה לענות להם, אני מבין שזה אולי זמן טוב לחנך אותם קצת
אני מוזג לעצמי מרק, ועונה להם "אתם בנים, אז חשוב שתבינו, שגבר עושה מה שצריך, לא משנה אם הוא עייף או אם זה לא מתאים בגלל מזג אוויר, הוא עושה מה שצריך... ככה זה עובד"

הם מביטים בי וכנראה לא ממש מבינים, אולי כי הם עוד קטנים.
היא הכינה מרק עם גרונות, אני לוקח גרון ומתחיל לנגוס בו, היא מביטה בי ואומרת "גרון עמוק כמו שאת אוהב..." אני מחייך, גם מהרמיזה וגם מזה שזה מדלג מעל הראשים של הילדים שעדיין לא מבינים את המשמעות.

אני עולה למקלחת, מוריד מעצמי את כל הבגדים הספוגים במים, סוחט אותם, מדליק חימום, נכנס מתחת למים החמים, בזמן שברמקול מתנגן לו שיר רוק ישן עם הרבה גיטרות...
כשאני יוצא לחדר שינה ונכנס מתחת לשמיכה היא קמה, הולכת למדף, מביטה בבקבוקי ויסקי שם, בוחרת אחד ומוזגת לי כוס. היא מגישה לי את הכוס ויסקי
"מגיע לך, היה לך יום קשה..."
אני לרגע אפילו חושד, למה מגיע לי כל הטוב הזה...
היא הולכת ונועלת את הדלת, הילדים כבר במיטות... אולי יהיה לנו כמה רגעים בלי אזעקות לעצמנו...
היא מזיזה את השמיכה ומורידה לי את המכנס והתחתון.
אני מביט בה והיא מביטה בי, עם העיניים הכחולות שלה.
יש לה מבט רעב, ואני לוקח שלוק מהויסקי וחושב כמה דברים במקביל, צד אחד חושב שמגיע לי, על זה שעבדתי בשבת ובכללי אני עובד כמו חמור.
צד אחר בי חושב שאני גבר בר מזל! שיש לי אישה כזאת, שמוזגת לי ויסקי ומוצצת לי, ויודעת להעריך את מה שאני עושה בשבילה ובשביל המשפחה. אולי היום הזה לא כזה נורא אחרי הכל...

אני לא אפרט על המציצה, אני רק אגיד שאני גבר בר מזל...
ולא בגלל הפרטים הטכניים של המציצה, הליקוקים, היניקות, התשומת לב לביצים וכו...
אלא בגלל שאני מרגיש שמעריכים את מה שאני עושה.
ובלי שום קשר, הייתי ספוג מים, הייתי רטוב, היה לי קר, לא הרבה זמן אחרי אני אחרי מקלחת חמה, קערת מרק, כוס ויקסי והזין שלי בפה של האישה שאני אוהב...

חצי שעה אחרי שגמרתי, כבר ראינו איזה סדרה ופתאום אזעקות, מלשכב רפוי על הגב אני מוצא את עצמי עם האישה והילדים החצי ישנים בממ"ד... זה החיים.

5 וחצי בבוקר אני קם, אין חלב לקפה אפילו, אני מלביש את הכלבים, יוצא איתם לטיול... בחוץ הכל אפור וגשם קל מטפטף, אני עוצר אצל הגרוזיני לקנות חלב, ככה זה בחיים, עושים מה שצריך...

הרכב עוד נוזל, כנראה זה לא הפנס... אבל חייב להיות אופטימי, לפחות שללתי משהו

אני שולח לך בהודעה שם משתמש וסיסמא, אומר לך להיות זמינה בערב.

את יושבת ומחכה, חסרת אונים.

מגיעה לך הודעה ממני.

"עוד עשר דקות... לא דקה לפני וקישור"

את נכנסת לקישור בדיוק עוד 10 דקות. הרי את ילדה טובה ויודעת שעדיף למלא הוראות.

 באתר יש איפה להכניס שם משתמש וסיסמא. את ברעד מכניסה את הנתונים, מבלי לדעת לאן זה יוביל.

הדפדפן טוען. דווקא כשאת סקרנית הוא טוען כל כך לאט הבן זונה.

מולך נגלה אתר עם מצלמות חיות. זה האתר שבו אני מתחבר לבית שלי לבדוק שהכל בסדר, את מזהה את האתר. לפעמים הייתי שם אותו ברקע בטאבלט בזמן שהייתי מזיין אותך.

את פותחת את המצלמה של החדר שינה. אני שם שכוב על המיטה ואישתי מוצצת לי. 

את רואה כמה אני נהנה ואת סובלת, סובלת שזאת לא את יונקת את הזין אלא אחרת.

אני קם ואנחנו יוצאים מהחדר...

את מנסה לבדוק באיזה מצלמה יראו אותנו אם בכלל.

המצלמה של הסלון... היא על השולחן, צמודה לקיר.

אני מכופף אותה על השולחן.. את רואה את החזה שלה נצמד לשולחן נמרח מהלחץ, בדיוק כמו שהיית רוצה ששלך יצמד וימרח

אני מתכופף ונעלם מאחוריה. את יודעת בדיוק מה הלשון שלי עושה לה. את רואה את זה בתגובות שלה, את יכולה להרגיש ממש את הלשון שלי מטיילת לך לאורך הכוס ולרוחב פי הטבעת. 

אבל היא לא שם...

אני מזדקף.. חודר לתוכה.

את רואה איך היא נהדפת קדימה. איך הפה שלה נפער בצעקה...

את גם צועקת...

אבל אף אחד חוץ מהשכנה המטורללת שלך לא שומע...

אני מביט למצלמה, מחייך. יודע שאת שם ממול. את רוצה להתנתק אבל לא מסוגלת...

אחרי כמה דקות אני גומר. את רואה איך הזרע עף עליה וכל כך בא לך ללקק את זה ממנה, לטעום אותי. להרגיש את אלפי ילדי שלעולם לא יוולדו שוחים לך בפה...

אבל זה לא יקרה, לא מגיע לך. לא הפעם.

למחרת הסיסמא הוחלפה... ואת נשראת רק לקוות

שבוע לפני תחילת המלחמה, התבסרנו שהכלבה המבוגרת שלנו (היא לא היחידה) עומדת למות... זה היה אירוע דרמטי, ואישתי שהייתה מאוד קשורה לאותה כלבה לקחה את זה מאוד קשה.

ביום ראשון, יום אחרי שהמלחמה התחילה החלטנו שהיא סובלת מדי ולא ניתן לה לסבול...
אני חתכתי מהעבודה מוקדם, נסעתי הבייתה תחת אזעקות, רק כדי לקחת את המכוש ואת חפירה ולנסוע לשטח לחפור לכלבה קבר...
אישתי התעקשה להצטרף, אבל היא שוקלת 50 קילו, היא הייתה שבורה נפשית ובקושי אכלה מרגע שגילינו שהכלבה תכף תמות, היא לא ישנה בלילה בגלל אירן והיא במחזור!
הסברתי לה שביום טוב שלה היא לא ממש יכולה לעזור... אז עכשיו? חוץ מזה מישהו צריך להישאר בבית עם הילדים למקרה שיהיה שוב אזעקות, וחוץ מזה. מספיק שאני משוגע בזמן מלחמה בשדה, לא צריך ששתינו נמות, מישהו חייב לגדל את הילדים האלו...

בחרתי מקום לא רחוק מהאבן שמסמנת את מקום קבורתה של הרועה הגרמניה שלי (זכר צדיק לברכה) והתחלתי לחפור , האדמה הייתה רטובה ובוצית, ועם המון סלעים... 
לקח לי שעה וחצי להגיע לתוצאה שרציתי. הזעתי כמו אחרי חצי מרתון...

חזרתי הבייתה, למרות שעוד היה צהריים מזגתי לי ויסקי. הושבתי את הילדים, והסברתי להם שיש להם שעה להיפרד מהכלבה, ועוד שעה אני לוקח אותם לסבתא ואחרי זה הם לא יראו אותה יותר... הסברתי להם את המצב בצור הכי רצינית שאפשר בהתחשב בגילם, כל ילד נפרד בדרך שלו... היה מרגש לראות.

כשאישתי אימצה את הכלבה, היא אכלה גלידה של מקדונלדס, והיא נפלה לה והכלבה אכלה את הכל. אז אחרי שהקפצתי את הילדים לסבתא נסעתי לחפש סניף מקדונלדס, לקח לי 3 סניפים בכל העיר, תחת ירי טילים, אבל מצאתי! לצערי הכלבה לא הייתה כבר במצב לאכול.

כמובן ששוב היו התראות, דבר שתקע אותנו בבית ולא יכלנו לצאת לוטרינר...

בסופו של דבר הגענו, בדיקה קצרה שחיזקה את ההחלטה שלנו. ואז מגיע ההסבר
"אני קודם נותנת לה תרופת הרגעה.... ואז הרדמה.... ומהשלב הזה היא ישנה.... ולא מרגישה כלום, ואז אני מזריקה את החומר שעוצר לה את הלב..."
היא נתנה לה הרגעה, נתנה לה הרדמה...
בשלב הזה אני ניסיתי לשכנע את אישתי לצאת, שהיא לא צריכה לראות את זה, שזה יצלק אותה... 
היא התעקשה להיות עד הסוף, ניסיתי להסביר לה שהכלבה כבר רדומה ושהיא הייתה הדבר האחרון שהיא ראתה... שהיא הייתה שם בשבילה, ושזה יצלק אותה וחבל.

"ואתה? למה שתעבור את זה לבד? לך לא קשה"

ואז בראש שלי התחילה להתגבש התשובה לשאלה שלה....

"כן, קשה לי! גם אני אהבתי אותה, היא שינה במיטה איתנו מאז שהכרנו, 13 שנה! אבל אני כבר מצולק! אני יותר חזק ממך, אני אצליח לעמוד בזה.
אני כבר היית במצבים כאלו איזה 3 פעמים, שהרדימו כלב, אני כבר קברתי 2 כלבים (לא כולל הקבר שחפרתי) 
את יודעת איזה דברים ראיתי בעבודה? ראיתי כל סוגי פציעה אפשרית, ראיתי אנשים מרוסקים, דקורים, ירויים, ראיתי איך פותחים חזה בחדר הלם! יותר מפעם אחת!
את יודעת כמה פעמים יצא שאני יצאתי מלא בדם מחדר הלם או חדר ניתוח?
הייתי בהחאיות, גם כאלו שלא הצליחו. אני שברתי לכמה אנשים את הכלוב צלעות, לא בכוונה אבל תוך כדי ניסיונות החייאה.
היו פעמים שאנשים מתו לי בידיים (תוך כדי עיסוי). ראיתי מוות קורה מול העיניים שלי יותר מפעם אחת.
היו פעמים שאני לא מצליח לשכוח, היה אחד שהגיע ורק אחרי שהוא מת וזה התפרסם הבנתי מי זה...
הייתי החדרי מתים, ראיתי גופות, גם של ילדים ותינוקות.
אני כבר לא כזה רגיש לכל החרא הזה... אני כבר איפשהו חסר רגש.
וגם עם עולות לי מחשבות בנושא האלכוהוליזם שלי משכיח אותם! אז אל תדאגי...!"

אבל כל מה שיצא לי מהפה בזמן שירדו לי דמעות זה 

"גם לי קשה... אם את רוצה תשארי"

הכלבה נקברה, ואבן ענקית הונחה לסימון המקום...
זאת הייתה קבורה בהחלט דרמטית, מלווה בעננים אפורים, גשם, טילים בליסטיים ויירוטים.

ואני לא מפסיק מאז לחשוב על התשובה שכמעט עניתי לה... 

היא שלחה לי את התמונה הזאת..

אז גמרתי לה על החזה....