בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מספר מאילת - חוויה רטובה.

נפגשנו במקרה, ממש במקרה, את היית באילת ואני גם ככה על חוף הים.
חברה שלך שהייתה חמודה מאוד אפשר לציין רצתה שנשמור על קשר אבל לצערה הפלאפון לא היה בקירבתה את לעומת זאת החזקת את שלך ביד לקחת את המספר שלי בשביל חברתך הטובה . לבסוף החלטתי כי חברתך לא לטעמי ושם נגמר הסיפור בניינו לבנתיים..
חוזרים כל אחד אל ביתו והקשר ניתק רק לתקופה קצרה..
לפתע לאחר חודש ימים החלטת לטעות ולשלוח לי הודעה(לפי תענתך..) אני כמובן נענתי ומישם כדור השלג התגלגל כמו שלא חלמנו שיקרה..
את רצית להישלט ואני לשלוט התשוקה והרטיבות שההתכתבויות שלנו הניבו לא עלו על הדעת.. רצינו כל כך אבל משכנו.. למרות שנפגשנו רק לכמה רגעים אפילו את הפנים לא זכרנו כמו שצריך התשוקה והכימיה התעלו על הכל..
יום אחד החלטת להתמסר ולתת את כל המושכות אליי..
החלטנו שתגיעי אלי, אך כאשר תחני תאלצי ללבוש כיסוי עיניים.. כן כיסוי עיניים אינך זוכרת מי אני ואינך יודעת עלי כמעט ודבר אך הרצון לתת לי את המושכות התעלה על הכל..
הגעת, חבשת את כיסוי העיניים וחיכית ברכב.. חיכית נרגשת, מאופקת אפילו קצת חוששת אבל חוששת טוב, חוששת רטוב..
הגעתי אל פתח דלת הרכב והוצאתי אותך החוצה אינך מכירה דבר בי או דבר במקום המגורים שלי.. ליוויתי אותך אל בייתי ובדרך אני כמעט ושומע את נשימתך נעתקת, מצד אחד נרגשת מצד שני חוששת..
ועכשיו... כשאת אצלי בחדר, מכוסת עיניים, עירומה לחלוטין וקשורה באזיקונים... כל כולך שלי...
ההתמסרות שלך, הסיפוק שלך, הסיפוק שלי....
לפני 7 שנים. 5 באוקטובר 2017 בשעה 11:10

אוקיי, אז אחרי הפסקה מהכלוב וחזרה אליו, יש לי כמה דברים לומר..

המצב כאן רק מחמיר והרצון בתחושת הנחשקות הנשית מזעזעת בעיניי..

אני אישית הגעתי לכלוב כדי להכיר נשים פתוחות שיודעות את מבוקשן, ולא נשים חסרות ביטחון שמחפשות עוד קצת צומי.

כנראה שאת הכלוב אני אעזוב בקרוב כי הוא לא נחוץ לי יותר. בחוץ כבר אמצא יותר טוב מאשר כאן. מצטער לאמר זאת אבל הרמה כאן נמוכה ולא שווה אפילו טיפת מאמץ.

ועכשיו אסביר למה רשמתי את הפוסט הזה - זאת כדי לעורר את כל הגברים שנמצאים כאן. אל תתנו לבנות האלו במה, אל תתנו להן את האובר יחס שהן דורשות ומקבלות כאן, תאמינו לי שבחוץ תמצאו טוב יותר ולא שחקניות של צומי.

תשמרו על מינימום כבוד בשביל עצמיכם.

ולכן הבנות אומר, עלי השיט הזה לא עובד, אתן לא מצטיירות מעניינות יותר או נחשקות יותר, ההפך הוא הנכון.

אני חושב שאתן מבזבזות לאנשים רציניים כאן את הזמן, לכו תחפשו צומי במקום אחר, או שאתן לא מסוגלות, כי הרי הכי קל לקבל את זה כאן בווירטואלי. עכשיו אני מבין בדיוק מה אתן מחפשות באנונימיות הזו.

צ'או, מתחרט על כל רגע שבזבזתי כאן .(כבוד גברים - זהו שם המשחק.)

לפני 7 שנים. 26 בספטמבר 2017 בשעה 8:26

נפגשנו במקרה, ממש במקרה, את היית באילת ואני גם ככה על חוף הים.

חברה שלך שהייתה חמודה מאוד אפשר לציין רצתה שנשמור על קשר אבל לצערה הפלאפון לא היה בקירבתה את לעומת זאת החזקת את שלך ביד לקחת את המספר שלי בשביל חברתך הטובה . לבסוף החלטתי כי חברתך לא לטעמי ושם נגמר הסיפור בניינו לבנתיים..
חוזרים כל אחד אל ביתו והקשר ניתק רק לתקופה קצרה..
לפתע לאחר חודש ימים החלטת לטעות ולשלוח לי הודעה(לפי תענתך..) אני כמובן נענתי ומישם כדור השלג התגלגל כמו שלא חלמנו שיקרה..
את רצית להישלט ואני לשלוט התשוקה והרטיבות שההתכתבויות שלנו הניבו לא עלו על הדעת.. רצינו כל כך אבל משכנו.. למרות שנפגשנו רק לכמה רגעים אפילו את הפנים לא זכרנו כמו שצריך התשוקה והכימיה התעלו על הכל..
יום אחד החלטת להתמסר ולתת את כל המושכות אליי..
החלטנו שתגיעי אלי, אך כאשר תחני תאלצי ללבוש כיסוי עיניים.. כן כיסוי עיניים אינך זוכרת מי אני ואינך יודעת עלי כמעט ודבר אך הרצון לתת לי את המושכות התעלה על הכל..
הגעת, חבשת את כיסוי העיניים וחיכית ברכב.. חיכית נרגשת, מאופקת אפילו קצת חוששת אבל חוששת טוב, חוששת רטוב..
הגעתי אל פתח דלת הרכב והוצאתי אותך החוצה אינך מכירה דבר בי או דבר במקום המגורים שלי.. ליוויתי אותך אל בייתי ובדרך אני כמעט ושומע את נשימתך נעתקת, מצד אחד נרגשת מצד שני חוששת..
ועכשיו... כשאת אצלי בחדר, מכוסת עיניים, עירומה לחלוטין וקשורה באזיקונים... כל כולך שלי...
ההתמסרות שלך, הסיפוק שלך, הסיפוק שלי....