לפני 8 שנים. 10 באוקטובר 2016 בשעה 19:12
השעות הכי קשות לך הם השעות שאבא היה מרדים אותך, השעות השקטות של סוף היום, כמה שהייתי נהנית לראות אותך עם אבא, מחייכים , צוחקים, היום אתה עומד בדלת ובוכה , בוכה לי אבא, אבא ביי ביי, אתה עדיין כל כך קטן , קטן מלהבין למה אבא עזב, קטן מלהבין למה אבא כבר לא מתקשר בעיקר שבדיוק אלו השעות שאתה הכי זקוק לו, תמיד מרגיעה ואומרת: אבא הלך לעבודה, בתקווה שתחשוב הנה תיכף אבא יבוא תיכף אבא יתקשר, אבל אתה כל כך חכם נסיך שלי, חכם יותר מהשקרים של אמא ואבא, אז מחבקת אותך חזק מנגבת את דמעותייך ואומרת לך, אמא כאן.. הכל בסדר, שבעצם כלום לא בסדר.. אבל אני כאן רק בשבילך ילדי, אהיה חזקה בשבילך תמיד אשאר לצידך... לעולם לא אנטוש אותך!
