עולמות נסתרים

תמיד תהיתי למה לאדם יש נטייה לברוח מהשקט.
טלוויזיה, מחשב, טלפון, חברים, סקס, סשנים,
רק לא לשמוע אותו.. את השקט..

פעם תהיתי למה,
היום אני יודע שהשקט הוא פשוט ריק,
ריק שמעלה את העצמי האמיתי שלנו למעלה.

ואין דבר יותר מפחיד,
מהקול של העצמי האמיתי שלנו.

מכופפת על המיטה,
כשברכיה כורעות על הרצפה הקרה,
והפרצוף שלה מעוך בתוך הכרית החמה.

הברך שלי מונחת על גבה, ולוחצת בכוח את גופה למזרון.
ידיה ורגילה הקשורות מכניעות אותה,
ולוקחות ממנה את הכוח להתנגד.

השקט ממלא את הבית,
ורק קולה החנוק והמתחנן,
נשמע בין הצלפות השוט
שפגועות בתחת המאדים שלה.

היית כלבה רעה..

מעניין אותי מה את מרגישה,
כשאת נחנקת בגלל שאני מזיין לך את הפה.

מדי פעם אני עוצר,
כדי שתקחי אוויר.
אבל ספק אם את מספיקה לנשום,
עד שאני מחזיר אותו חזרה.

אין מה לעשות..
תמיד אהנה לראות אותך מושפלת,
כשהוא תקוע לך עמוק בגרון.

אני יושב בינהם,
ולוגם את הקפה שלי באיטיות.

אדוני העולם,
אילו שהצליחו בחיים.
תארים, משרות בכירות בארגונים גדולים.
אבל למה אני רואה אצלהם מוות בפנים?

זה כי הם לא באמת אדוני העולם,
הם העבדים של המערכת הכושלת.
עבדים בכירים,
אבל עדיין עבדים.
חייהם מתנהלים בין קופסאות מתכת ובטון.

אני מחייך, אני צוחק עליהם בשקט,
בזמן שאני מניח את כוס הקפה,
ויוצא אל החופש שלי בעולם.

רבים לא יודעים זאת על ישראל,
אבל כבר שנים שמגיפת שפעת החזירים מתפשטת כאן.
אפילו כאן בכלוב אפשר לראות זאת
כנגד עינינו.

בטח לא שמתם לב אליה.
אבל זה רק בגלל שלא ידעתם איך למצוא אותה,
או להישמר ממנה.

למעשה, השפעת הזאת לא תגרום לכם
לחום, בחילות או כל תסמין פיזי אחר.
אבל היא תהרוס לכם חלקים בחיים,
מבלי שתשימו לב.

אה, רגע..
אני צריך להבהיר משהו קטן.

אני לא מדבר על שפעת החזירים המפורסמת,
אני מדבר על החזירים כאן בכלוב.

חזירים שפותחים שיחה ב:
'היי כלבה, יש לי __ ס"מ, אפשר לקנות תחתונים?'
ועוד המון פניות ותגובות מגוונות.

ואני לא שוכח גם את החזירות.
כאילו שלא מכירות את המושג 'לסרב בנימוס',
ואם לא בא להן על מישהו אז הן פשוט תוקפות אותו.

אז רק אני רואה פה את הגלגל ההרסני,
או שאני פשוט הדפוק היחידי בין השרוטים?

אני מקווה שגם לכם יש את זה..
דבר כזה מיוחד,
שאם נוגעים בו מתמכרים מיד.

ואני לא מדבר על סקס, הרואין,
או כל חומר ממכר אחר.

אני מדבר על דבר מאוד מיוחד,
שבלעדיו בחיים שלכם יש חור לא קטן.
בלעדיו החיים שלכם סובבים סביב העבודה שלכם,
והדרך שלכם הביתה לטלוויזיה, למחשב,
ולבן\בת זוג.

זה משהו קטן,
אבל חשוב.
המשהו הזה,
זה תחביב.

כן, כן, תחביב.
אבל לא סתם תחביב,
תחביב שגורם לכם להידלק, להתחרמן.

אז.. יש לכם?
אבוי אם לא..

איך לעזאל יכול להיות שהם נפגשים??
שני דברים, שונים במהותם זה מזה,
אבל בכל זאת הם משלימים זה את זה.

לפעמים אני מסתכל על זה מרחוק,
וזה פשוט לא נראה לי הגיוני הצירוף הזה.
אבל אז אני מתקרב,
ואני נזכר כמה הגיון יש בו.

כאב ואהבה.
ואני לא מדבר על כאב של אהבה נכזבת,
אני מדבר על כאב שנוצר משוט.

כאב מענג, לשני הצדדים,
שבא ביחד עם התרגשות ופרפרים.
כאב שבלעדיו אין סקס ואהבה..

לכו תבינו את הפסיכולוגיה שלנו.
יכול להיות שהתרבות המודרנית הפכה אותנו לדפוקים,
ויכול להיות שתמיד היינו כאילו,
אבל רק התקופה הזו נתנה לשריטה הזאת להתבטא.

אם היום הזה היה קורה לפני כמה שנים,
סביר להניח שהייתי מרגיש רע איתו.

ולא, לא קרה ביום הזה שום דבר,
בסך הכל יום רגיל, שגרתי, משעמם.
אבל פעם שנאתי את השעמום,
היום אני מבין איזה תפקיד חשוב יש לו.

כשמשעמם, זה אומר שאין גירויים,
כשמשעמם, המוח שלנו מתאזן.
אם המוח שלנו היה מתגרה בכל רגע נתון,
בתוך שבוע, אולי אפילו ימים ספורים,
היינו קורסים.

לכן, תדאגו שיהיה לכם משעמם מדי פעם,
זה ישמור עליכם מאוזנים ושפויים.
אבל תדאגו גם לשבור אותו.
אל תשכחו ששפיות יתר,
מזיקה לבריאות.

הינה איזיקים, הינה שוט,
והינה דילדו
שאפשר לדחוף לפות.

והינה הוא מחזיק חבל,
שבעזרתו
יוכל לגרום לה לסבל.

אבל זהו אינו סבל אמיתי,
זהו רק רק משחק.
תראו איך היא החלה לחייך,
כשאת רגליה הוא פסק.

במרתף העינויים
כולנו נהנים,
כי זהו מגרש המשחקים
של הגדולים.

עולם נסתר, עולם ללא חוקים.

האהבה מתבטאת בכאב,

החמלה בהשפלה והצמיחה בבכי.

עולם שבו התאהבות מובילה להתמסרות אמתית.

התמסרות כזאת, ניתן לחוש רק פה.

התמסרות שאומרת באמת 'אני שלך'.

עולם נסתר, שחברי העולם הגלוי לעולם לא יבינו אותו.

אנחנו החלק הקטן שקיבל את המתנה להכיר אותו, להרגיש אותו ולחיות בו.