לפני 7 שנים. 11 בינואר 2017 בשעה 10:46
מי אתם אנשים שמעלים בלוגים ומוחקים אותם כדי לטשטש עקבות....!!??
יומנה של סוסת פרא
לפני 7 שנים. 2 בינואר 2017 בשעה 20:38
חומות, באשר הן, נועדו לשמור את האוייב בחוץ ועל השקט בפנים.
חומות מגנות עלינו מפני כל נגע רע שבא לכלותנו.
חומות בצורות וגבוהות, עשויות אבן חזקה גורמות לנו להרגשת ביטחון ושאנחנו מוגנים.
כך גם החומות סביב הלב. ככל שיש יותר חומות ומחסומים כך קטנה האפשרות שניפגע.
אז נכון... הלב יהיה ריק ובודד אבל לפחות לא יכאב.
אני בניתי סביבי כמה מעגלים של חומות, אפשר לעמוד מבחוץ ורק להביט. לעיתים ניתן לצעוק לי מלמטה ואני יושבת על החומה ועונה בצעקה בחזרה. זו התקשורת שסיגלתי לעצמי, אף אחד לא נכנס !!
ולמה זה ? כי כל מי שנכנס רוצה להחריב, להרוס, לכלות ולהבעיר את כל מה שבפנים...
כל כך הרבה זמן עמדתי על המשמר על החומה, בדיוק כמו שומרי החומה במשחקי הכס...
אבל מישהו הסתנן לו פנימה וניסה להרוס את מה שבפנים. עכשיו כל הפנים בעבודות שיפוצים, שוב החומה נסגרה למבקרים עד להודעה חדשה....
לפני 7 שנים. 12 בדצמבר 2016 בשעה 20:29
יש הרבה סוגים של נשלטות, כל נשלטת מחליטה עבור עצמה איזה סגנון מתאים לה ואיזה אדון מתאים לה.
יש דברים שנשלטת עושה ויש שאר ירקות שזה קווים אדומים עבורה וכמובן שצריך לכבד את ההחלטה של הנשלטת לגבי איזה סוגים של פעילויות / יחסים מתאימים לה.
נכון היא נשלטת, אבל היא עדיין אדם ויש לה את הזכות ואפילו את החובה המוסרית כלפי עצמה לבחור את "המקום הבטוח" שלה.
נתקלתי פה בכל מני סוגים של שולטים, כאלו שמציגים מצג של כבוד הדדי ורצון משותף להפוך את יחסי השליטה למשהו שמתאים לשני הצדדים. מצד שני נתקלתי באדונים שולטים שכל קו אדום קטנטן שהנשלטת פוחדת / מסרבת / חוששת לבצע, הם שוברים את הכלים וזה מסיים את היחסים.
בואו נבהיר משהו, הנשלטות לא צריכות לספק את מלוא הצרכים (לעיתים החולניים) של האדונים השולטים ולהיות אלו שמקבלות מכות מאדונים שולטים מתוסכלים שאמא שלהם עשתה להם "נו נו נו" כשהם היו קטנים, ועכשיו רוצים לנקום בכל המין הנשי (בשביל זה יש פסיכולוגים ובשפע....)
S.S.C (בטוח, שפוי ובהסכמה) זו לא רק סיסמה, או חלק מהלינגו של הקהילה אלא צריכה להיות רצון של שני הצדדים להיות במקום טוב, שעושה נעים לשני הצדדים וכמובן בטוח (גם פיזית, וגם נפשית).
תארו לכם מצב, שמציבים אתכם על הגג של בניין עזריאלי ואומרים לכם קחו כדור שחקו כדורגל. אני בטוחה שכל זוג במצב כזה יעמוד באמצע הגג, מרחק של מטר זה מזו וימסרו "פסים" עדינים מבלי להתקרב לקצה המפחיד ולתהום הגדולה.
דמיינו אותה סיטואציה, אבל עכשיו כל הגג של עזריאלי מגודר סביב. ועכשיו תנו לזוג כדור שישחקו כדורגל, אני בטוחה שיהיו השתוללויות, מסירות חזקות יותר, ריצות ואפילו קירבה לקצה הבטוח ולגדר. ולמה ? כי יש גדר ששומרת שלא ניפול למטה...
מה זה מלמד אותנו... שכאשר יש גבולות מסודרים ומוגדרים, רק אז אנחנו מרגישים בטוחים, משוחררים מכל העכבות ויכולים להיות עצמנו, עם מלוא הביטחון שהצד השני ישמור עלינו וחלילה לא יעשה משהו שלא במסגרת הגבולות שנקבעו.
אז חברים, שימו גדרות שמתאימים לכם, תהיו בטוחים ותהנו מכל רגע. בשביל זה אנחנו פה.... :)
לפני 7 שנים. 11 בדצמבר 2016 בשעה 20:32
אני חמודית... ואני פסימית מלידה
לא ברור מדוע, אבל אני תמיד חושבת על הגרוע ביותר
מכירה מישהו חדש... כבר רואה את הפרידה
קונה מוצר חשמלי....כבר מזמינה טכנאי לתיקון
אוכלת משולש פיצה.... כבר רואה שעליתי קילו במשקל
אבל תמיד תמיד...יש בי תקווה שאיכשהו הכל יהיה בסדר
מאמינה שיש לי השגחה עליונה ששומרת עליי.
מקווה שגם הפעם יש השגחה עליונה, לא עליי אלא על הקרובים לליבי ונשמתי.
אלוהים.... אנא שמע את תפילתי....
לפני 7 שנים. 3 בדצמבר 2016 בשעה 15:34
השקט הזה מחרפן...כל היום לומדת...
משוועת לחוויה מעוררת
הרצפות מבריקות...איזה בזבוז...
ונשארו לי כמה אטבים מהכביסה שתליתי אתמול...עוד בזבוז...
משהו חייב לקרות בקרוב...מחשבה יוצרת מציאות !!
לפני 7 שנים. 2 בדצמבר 2016 בשעה 15:41
לא ברור למה אני מתגעגעת...הרי לא היה כלום
לא ברור למי אני מתגעגעת...הרי מעולם לא נפגשנו
למעשה, יש סבירות גבוהה ביותר שזה בכלל לא קרה....
יש לי הבנה שיש פה געגוע לרגעים מוכרים...
למבט מקרוב על הרצפה בתנוחת ארצה שבה אני מנצלת את הזמן לבדוק האם הרצפות מבריקות
למבט על עצמי במראה כשאני ערומה וזקופה בפישוק רחב... התנוחה האהובה עליי בה אני נראית הכי חיננית ויפה שהייתי אי פעם.
לאותו קול בטלפון שגרם לי לצחוק, למרוד, לכעוס, לגלגל עיניים....
מצד שני יש את הטחת המילים ממך אליי, שפגעו כמו חץ שנורה מקשת ישר למטרה...
אותו חץ מנחית אותי במהירות 300 קמ"ש לאדמה, למציאות, להבנה שלא ככה אני רואה החוויה הזאת....
לפני 7 שנים. 1 בדצמבר 2016 בשעה 17:17
אתה יושב לי בתוך הראש כמו גמד קטן עם פטיש עוד יותר קטן וחופר לי בראש.
חופר וחופר וחופר עד שבא בא לצרוח
כל כך חופר שלפעמים כשאני מתעטשת חזק אני מדמיינת אותך מתעופף מעוצמת הרוח דרך הפה למקום רחוק.
אבל אחרי שנייה הפטיש המעצבן שלך ממשיך להלום לי בראש...
הולם כל כך חזק שקשה לי להתרכז
הולם חזק כזה שאני לא שומעת את עצמי חושבת
אתה בראש שלי כשאני עובדת...בראשי כשאני לומדת...
בראשי כשאני מתקלחת....מאוננת.... מנסה לקרוא....ישנה.... ערה....צוחקת....בוכה....
אין ספק שעשית עבודה טובה...התיישבת לי בראש ללא כוונה להתפנות או לעבור דירה....
עשה טובה חבר...עבור למקום אחר....
לפני 7 שנים. 30 בנובמבר 2016 בשעה 19:37
אפור עכשיו בחוץ, אפרורי גם פה בפנים
יורד גשם עכשיו בחוץ והדמעות זולגות בפנים...
לא כי הכל נגמר ולא כי ליבי נשבר
זה בגלל הדרך, הצורה, הסגנון, השפה...
לא מורגלת לכזו התנהגות
לא לאטימות, לא לביריונות.
אז נשארתי בשוק, כאילו חטפתי סטירה מצלצלת
המומה מהעוצמות של משהו שבכלל לא קרה
ועכשיו אני קצת מבולבלת...
לפני 7 שנים. 30 בנובמבר 2016 בשעה 6:09
היום אני שמחה, היום אני אחרת
אתמול היה קשה.... היום אני זוהרת
מישהו נגע...מישהו פגע...
זה כאב, זה צבט
אולי האשמה היא שלי, אולי הכל זה בגללי
אבל התגובה אינה מידתית
והוא.... דום מנוסה, יודע איפה ללחוץ
יורק אש ושורף את נשמתי....
זו תגובה של איש כועס
לוקח את ליבי וזורק ישר לאש
מאסתי בדומים מטורפים שאת ליבי ונשמתי באש הם שורפים !!!
לפני 7 שנים. 29 בנובמבר 2016 בשעה 13:59
רצית אותי ושלחת אותי לחופשי
וכשרצית לחזור המציאות הכתה בך...
היה פה מישהו לפנייך...
עכשיו אתה מתחרט שחזרת ואתה מטיח בי את התסכול שלך...
ומי סופגת הכל ?? זאת שלא רצתה לצאת לחופשה מלכתכילה...
אני עדיין חושבת שהאמת עדיפה על שקר....
אני עדיין חושבת שכנות עדיפה מהעמדות פנים והתנהלות מאחוריי הגב.
אז נישאר חור ..( בחירת המילה אינה באקראי)
נשארה מועקה (ואתה היחידי שעושה לי אותה)...
נשארו בי חמישים גוונים של עצבים שרק אתה יודע להוציא ממני
אז תודה לך באמת...
ואגב....אני מציעה לך לעבור לדירה גדולה יותר כי לאגו שלך כבר אין מקום בדירה הנוכחית !!!!!