כאוס בשניים

"הערב יש לך משימה" לחשת לי באוזן ונשכת קלות בתנוכי בכניסה הצפופה לקוקיז

"תאתגר אותי" השבתי בזלזול ומשכתי אותך להכנס למועדון.

אני מכירה את המבט הזה שאתה נועץ בי. הוא עושה לי צמרמורת נעימה בגב ודופק מואץ בכניסה לגן העדן שלי.

אתה מושיט לי כוס וויסקי עם שתי קוביות קרח ומשיק איתי "לחיים"

בזמן שאני מרטיבה את שפתיי אני סורקת את באי המועדון במבט זריז. כשאני מסיימת את הסיבוב וחוזרת אליך אתה עדיין נועץ בי ואני מתקשה לבלוע. החיוך שלך מסגיר את השפעתך עליי

אתה מצמיד את גופי לשלך ונושק לצווארי, אתה כל כך קרוב שאני מרגישה את הנפיחות שמתרחשת בין רגליך.. "את רואה את המתולתלת שמחייכת אלייך?"

- כן

"תדאגי שהיא תסיים את הערב איתנו"

כשתבואי אלי לא תלבשי דבר מתחת למעיל השחור.

לאחר שתרדי מהמונית, תורידי את התחתונים והחזיה ברחוב המואר ותזרקי אותם לפח. מהקומה השביעית אשמע את צעדי הסטילטו שלך. תעלי במעלית ותעמדי על שש סמוך לדלת ביתי. ככלבה מיוחמת. מורעבת. לצווארך קולר עבה המעוטר בטבעות עגינה, שימתין רק לך מתחת לשטיחון המעופש. "רעב הנו תבלין לכל ארוחה".

מהעבר השני של אותה דלת אשתה וויסקי דימפל מעושן, בזמן שאתכתב עם נימפה פוטנציאלית העורגת לסמכות מבקעת. אתמודד בגבורה עם אתגר חלוקת הקשב: האוזן שומעת את נשימתך החרישית המתחננת מבעד לדלת, העין עוברת על טקסטים זימתיים המלווים בדיסונס קוגניטבי, מנסים להפריד בין האגו לאלטר שלו.

זמן טוב ללכת לפריזר ולהוציא את גוש פילה הבקר המשובח, שעוצב לצורת גליל מהודק. רק ככה יחתך באופן מושלם לפרוסות דקיקות דקיקות. הרוב מתבלים את הקרפצ'יו שלהם בחומץ בלסמי מצומצם, מיץ לימון, פרמז'ן, בזיליקום, מלח ופלפל. אני אוהב את הקרפצ'יו שלי כמו שאני אוהב את כלבותיי: נטורל עם שמן הזית. רק כך ניתן להתרכז בטעמו העז של הבשר והדם.

פס הקול שיבחר לערב זה יהיה ציפור האש של סטרווינסקי. יש ביצירותיהם של המלחינים הרוסיים המודרניים אלמנט של עוצמה צורמת ומהדהדת. אלך לפסנתר ואשלב מרווחי טריטון מאדירים. לא בכדי צליל זה נחשב בימי הביניים לקול שטני.

זהו. עכשיו אני מוכן.

אפתח את הדלת בעוצמה ואסטור לך באופן מדויק ומהיר. זה האות המבשר על מות האקספוזיציה. אחבר את שרשרת המתכת לקולר המחבק את צווארך, אחדיר מטפחת עבה לתוך פיך, אצמיד איזולירבנד חזק לשפתיך, ארים אותך על רגליך ואלחש באוזנך: "ברוכה הבאה מדמוזל".

אצמיד אותך לדלת ואקרע ממך את מעילך. אקשור את שדייך המסותתים בעזרת חוט 8 מ"מ שחור וקוצני. אשלים את המלאכה עם קיבוע ידייך מאחורי הגב הברבורי.

התחת שלך הנו הפייבוריט שלי. תמיד. כאחד שראה אי אלו עכוזים בימי חייו, חייב לציין ששלך הוא מהמרהיבים שיש. בייחוד כאשר הוא בצבע סגול בוהק. אמשח אותו בשמן זית ואעסה אותו קלות (חייבים לשלב פה עדינות). אכניס בהפתעה שתי אצבעות לא מווזלנות ואת תצווחי על מיוט.

אשאל אותך באוזן האם היית ילדה טובה השבוע. ברור שתסמני עם ראשך שלא.

לרגעים כאלו בדיוק יש סט סרגלי פלסטיק באורך 30 ס"מ. אין כמו לראות אותם מתבקעים מעוצמת החבטה. לאחר שאשמיד תרי עשר במשך עשר דקות תוך משיכת שערך לאחור וקיבוע הצוואר, עכוזך יקבל סוף כל סוף את הצבע והגוון המיוחל. זמן טוב להתבונן לתוך עינייך עמוק. בדרך כלל את מנסה להסתיר אותן. אומרת שהן שער הנשמה. ברגע זה הם שער התשוקה. את שם ואני בא.

אוריד אותך על ברכייך ואצמיד את ראשך ושדייך לרצפה. קרפצ'יו מונח על השולחן במערכה הראשונה, יאכל מהרצפה במערכה השנייה. אפך יריח את הבהמה המתה ובד בבד ינסה לפנות את הגזים הרעילים מנשמתך. אמלא את תפקיד אלוהיך לערב זה, באמצעות שתי אצבעות המונחות על נחירי אפך.

הגאולה מייסוריך תתחיל מתלישת האיזולירבנד והוצאת המטפחת מפיך. אכסה את עינייך במטפחת שחורה אוטמת, שתתכתב נפלא עם צבע נעליך. לאט לאט אכניס לגרונך חתיכות קרפצ'יו קטנות ואתבונן בך בשקיקה, בולסת. מידי פעם תפיקי צליל עונג, שיהיה חייב להיות מלווה בסטירה הגונה. לאחר כמה דקות אתמקם מאחוריך בדממה. תנצלי את המצב להגביר את קצב הזלילה. חיה מתה על חיה.

ללא כל הכנה אחדור אליך מאחור. בהפתעה. בבת אחת. לרגע תקרסי אך מיד תתעשתי. ככה אוהב אותך פייטרית שלי. אחזיק את שערך קרוב קרוב לקרקפת ואצמיד את ראשך ופיך לרצפה. זה הסימן שבו תתחילי לטרוף את ייתרת הקרפצ'יו, כאילו אין מחר.

תופי הטמפני אינם סתם תופים. בעוד שתוף רגיל מפיק צליל עמום וסתמי, לתופי הטמפני יש צליל מוגדר ומנעד ברור. את התווים של סקציית הטמפני של סטרווינסקי אני מכיר בעל פה. כך גם את התחת הזה. מאוד אוהב את הדיסוננס בין פעולת הביקוע מלווה בצרחותיך, לבין ההרמוניה המושלמת בין הזין לרקטום המלכותי הזה. ברגעים כאלה נזכר בסצנה החוזרת על עצמה מסרטי המלחמה: באמצע הקרב והתופת, הגיבור הראשי נכנס לטרנס של דממה מקודשת.

שניה לאחר שאצווה עליך לגמור, את תתפרקי ללא מעצורים. כך גם אני. שנינו מתפרקים בשאגות חייתיות טהורות. זהו סוד קסמנו ותמצית מערכת יחסינו.

סינטה 400 גרם מידיום ריר תוגש למנה עיקרית.

אני הגעתי בדיוק בשביל זה, אני לא מהמתאהבות ובטח לא מהנשארות אמרתי ונגסתי בשפתו התחתונה, הוא הניח את הבירה על השולחן ותפס לי את הישבן באגרסיביות נעימה, מסחררת את לשוני באיטיות ממכרת בשלו והוא בשניה נכנס למחול הלשונות ומוביל אותו.

אני מוצאת את עצמי עירומה, רטובה ונתונה לחסדיו, גופי מתמסר לו משל היה חומר בידי יוצרו, הוא אוחז בשדיי, מעסה, מלקק, יונק, מוצץ ונושך בפטמתי בחוזקה.

אני פולטת אנחת כאב מה שרק מגביר את תאבונו, חום נעים עוטף את חלציי ואני מחפשת את כפתור הג'ינס שלו, אני כבר כל כך מוכנה לפגוש אותו פנים מול פה, אבל הוא טרם מאפשר זאת ומושך את שערי כך שגבי נמתח אחורה. הוא מניח אותי בעדינות אסרטיבית (יש דבר כזה, נשבעת) על הספה ומנטרל כל אחיזה בי.

עיניו צדות את עיניי, סחרחורת קלה אוחזת בי סביב מבטו החודר, הוא מביט על גופי והאינסטינקט מכופף אותי ומקפיץ את ידי כדי להסתיר את מבושיי, הוא מתכופף לאוזני ואומר לי בלחישה חמה שהוא חייב להראות לי משהו, הוא אוחז את ידי ומוביל אותי אל עבר חדר השינה שלו, מעמיד אותי מול המראה כך שכל גופי פרוס לפניי והוא עוטף אותי מאחור נושק לצווארי ומבקש ממני לא להתכופף לעולם.

הוא משכיב אותי על קצה המיטה, מותח את רגליי לאחור ושותה את הרטיבות שגופי יצר לכבודו, תוך דקות אני מתפרקת בין ידיו.

אני רוצה שתמצצי לי אמר ולפני שהספקתי להתאושש הוא סובב אותי כך שראשי היה על קצה המיטה ואיברו תקוע עמוק בגרוני.

טוב מאוד יפתי, בדיוק כך אמר וסטר לשדיים שלי. כל מילה שאמר רק חרמנה אותי יותר, ללא שליטה שלחתי יד לדגדגן הנפוח שלי בתקווה שאצליח להרגיע אותו, סגרתי את שפתיי על הז הקשוח שלו וליקקתי את עטרתו בתוך פי תוך יניקות עמוקות ורעשניות, נשימותיו מבשרות על בואו של הסוף.

אני מאוננת במרץ בזמן שאני מרגישה את הזרע שלך מחליק מגרוני ישר לתוך הבטן. עבודה יפה הוא לוחש לי בזמן שסוחט את כל תכולת הז שלו לתוך פי.